Bava Kamma — Daf 6b

שור יוכיח

מה לשור שכן דרכו לילך ולהזיק

בור תוכיח וחזר הדין

רבינא אמר לאתויי הא דתנן הכותל והאילן שנפלו לרה"ר והזיקו פטור מלשלם נתנו לו זמן לקוץ את האילן ולסתור את הכותל ונפלו בתוך הזמן והזיקו פטור לאחר הזמן חייב

היכי דמי אי דאפקרה בין לרב בין לשמואל היינו בור מאי שנא בור דהזיקו מצוי ושמירתו עליך הני נמי הזיקן מצוי ושמירתן עליך

אי דלא אפקרינהו לשמואל דאמר כולם מבורו למדנו היינו בור

לעולם דאפקרינהו ולא דמי לבור מה לבור שכן תחילת עשייתו לנזק תאמר בהני שאין תחילת עשייתן לנזק

שור יוכיח

מה לשור שכן דרכו לילך ולהזיק

בור תוכיח וחזר הדין

כשהזיק חב המזיק חב המזיק חייב המזיק מיבעי ליה אמר רב יהודה אמר רב האי תנא ירושלמי הוא דתני לישנא קלילא

לשלם תשלומי נזק ת"ר (שמות כב, ד) מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם מיטב שדהו של ניזק ומיטב כרמו של ניזק דברי רבי ישמעאל

ר' עקיבא אומר לא בא הכתוב אלא לגבות לנזקין מן העידית וק"ו להקדש

ור' ישמעאל אכל שמינה משלם שמינה אכל כחושה משלם שמינה

אמר רב אידי בר אבין הכא במאי עסקינן כגון שאכל ערוגה בין הערוגות ולא ידעינן אי כחושה אכל אי שמינה אכל דמשלם שמינה

אמר רבא ומה אילו ידעינן דכחושה אכל לא משלם אלא כחושה השתא דלא ידעינן אי כחושה אכל אי שמינה אכל משלם שמינה המוציא מחבירו עליו הראיה

אלא אמר רב אחא בר יעקב הכא במאי עסקינן כגון שהיתה עידית דניזק כזיבורית דמזיק

ובהא פליגי רבי ישמעאל סבר בדניזק שיימינן ורבי עקיבא סבר בדמזיק שיימינן

מ"ט דרבי ישמעאל נאמר שדה למטה ונאמר שדה למעלה מה שדה האמור למעלה דניזק אף שדה האמור למטה דניזק

ורבי עקיבא מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם דהאיך דקא משלם

ורבי ישמעאל אהני גזרה שוה ואהני קרא אהני גזרה שוה כדקאמינא

אהני קרא כגון דאית ליה למזיק עידית וזיבורית ועידית לניזק וזיבורית דמזיק לא שויא כעידית דניזק דמשלם ליה ממיטב דידיה

דלא מצי אמר ליה תא את גבי מזיבורית אלא גבי ממיטב

ר' עקיבא אומר לא בא הכתוב אלא לגבות לניזקין מן העידית וקל וחומר להקדש מאי קל וחומר להקדש

אילימא דנגח תורא דידן לתורא דהקדש (שמות כא, לה) שור רעהו אמר רחמנא ולא שור של הקדש

אלא לאומר הרי עלי מנה לבדק הבית דאתי גזבר ושקיל מעידית

לא יהא אלא בעל חוב

Ox,  however, will refute [this reasoning]. But, you may ask, why [is liability attached] to Ox if not because of its nature to walk about and do damage? — Pit will refute [this reasoning]. The argument is [thus endlessly] reversible [and liability  can be deduced only from the Common Aspects]. Rabina said: To include that which we have learnt: 'A wall or a tree which accidentally fell into a Public thoroughfare and did damage, involves no liability for compensation. If an order had been served [by the proper authorities] to fell the tree and pull down the wall within a specified time, and they fell within the specified time and did damage, the immunity holds goods, but if after the specified time, liability is incurred.'  But what were the circumstances [of the wall and the tree]? If they were abandoned, then according to both Rab and Samuel,  they are equivalent to Pit! How is their case different? Just as Pit does frequent damage and is under your control, so also is the case with those which likewise do frequent damage and are under your control. Furthermore, even if they were not abandoned, according to Samuel.  who maintains that we deduce [the law governing] all nuisances from Pit, they are [again] equivalent to Pit? — Indeed they were abandoned, still they are not equivalent to Pit: Why [is liability attached] to Pit if not because of its being from its very inception a source of injury? How then can you assert [the same] in the case of those which are not sources of injury from their inception? — Ox, however, will refute [this reasoning]. But [you may ask] why [is liability attached] to Ox if not because of its nature to walk about and do damage? — Pit will refute [this reasoning]. The argument is [thus endlessly] reversible [and liability  can be deduced only from Common Aspects]. WHENEVER ANYONE OF THEM DOES DAMAGE THE OFFENDER IS [HAB] LIABLE. 'The offender is HAB!' — 'The offender is HAYYAB'  should be the phrase? — Rab Judah, on behalf of Rab, said: This Tanna [of the Mishnaic text] was a Jerusalemite who employed an easier form. TO INDEMNIFY WITH THE BEST OF HIS ESTATE. Our Rabbis taught: Of the best of his field and of the best of his vineyard shall he make restitution  refers to the field of the plaintiff and to the vineyard of the plaintiff, this is the view of R. Ishmael. R. Akiba says: Scripture only intended that damages should be collected out of the best,  and this applies even more so to sacred property. Would R. Ishmael maintain that the defendant, whether damaging the best or worst, is to pay for the best? — R. Idi b. Abin said: This is so where he damaged one of several furrows and it could not be ascertained whether the furrow he damaged was the worst or the best, in which case he must pay for the best. Raba, however, [demurred] saying: Since where we do know that he damaged the worst, he would only have to pay for the worst, now that we do not know whether the furrow damaged was the best or the worst, why pay for the best? It is the plaintiff who has the onus of proving his case by evidence. R. Aha b. Jacob therefore explained: We are dealing here with a case where the best of the plaintiff's estate equals in quality the worst of that of the defendant;  and the point at issue is [as follows]: R. Ishmael maintains that the qualities are estimated in relation to those of the plaintiff's estate;  but R. Akiba is of the opinion that it is the qualities of the defendant's possessions that have to be considered. What is the reason underlying R. Ishmael's view? — The term 'Field' occurs both in the latter clause  and the earlier clause of the verse;  now just as in the earlier clause it refers to the plaintiff's possessions, so also does it in the latter clause. R. Akiba, however, maintains that [the last clause,] Of the best of his field and of the best of his vineyard shall he make restitution  clearly refers to the possessions of the one who has to pay. R. Ishmael [on the other hand,] contends that both the textual analogy  of the terms and the plain textual interpretation are complementary to each other. The analogy of the terms is helpful towards establishing the above statement  while the plain textual interpretation helps to qualify [the application of the above  in] a case where the defendant's estate consists of good and bad qualities, and the plaintiff's estate likewise comprises good quality, but the bad of the defendant's estate is not so good as the good quality of the estate of the plaintiff;  for in this case the defendant must pay out of the better quality of his estate, as he cannot say to him, 'Come and be paid out of the bad quality' [which is below the quality of the estate of the plaintiff], but he is entitled to the better quality [of the defendant]. R. Akiba said: Scripture only intended that damages be collected out of the best, and this applies even more so to sacred property.' What is the import of the last clause? It could hardly be suggested that it refers to a case where a private ox gored an ox consecrated [to the Sanctuary], for does not the Divine Law distinctly say, The ox of one's neighbour,  excluding thus [any liability for damage done to] consecrated chattel? Again, it could hardly deal with a personal undertaking by one to pay a maneh to the Treasury of the Temple, thus authorising the treasurer to collect from the best; for surely he should not be in a better position than a private creditor