Bava Kamma — Daf 119a

מדאמר בכל מקום ש"מ אסיפא קאי ולקולא ש"מ:

ולא משומרי פירות כו': רב זבין שבישתא מאריסא א"ל אביי והא תנן ולא משומרי פירות עצים ופירות א"ל ה"מ בשומר דלית ליה בגופא דארעא מידי אבל אריס דאית ליה בגוויה אימא מדנפשיה קא מזבין

ת"ר שומרי פירות לוקחין מהן כשהן יושבין ומוכרין והסלין לפניהם וטורטני לפניהם וכולן שאמרו הטמן אסור לוקחין מהן מפתח הגינה אבל לא מאחורי הגינה

איתמר גזלן מאימת מותר לקנות הימנו רב אמר עד שתהא רוב משלו ושמואל אמר אפילו מיעוט שלו

אורי ליה רב יהודה לאדא דיילא כדברי האומר אפילו מיעוט שלו

ממון מסור רב הונא ורב יהודה חד אמר מותר לאבדו ביד וח"א אסור לאבדו ביד

מ"ד מותר לאבדו ביד לא יהא ממונו חמור מגופו ומ"ד אסור לאבדו דלמא הוה ליה זרעא מעליא וכתיב (איוב כז, יז) יכין רשע וצדיק ילבש:

רב חסדא הוה ליה ההוא אריסא דהוה תקיל ויהיב תקיל ושקיל סלקיה קרא אנפשיה (משלי יג, כב) וצפון לצדיק חיל חוטא

(איוב כז, ח) כי מה תקות חנף כי יבצע כי ישל אלוה נפשו רב הונא ורב חסדא חד אמר נפשו דנגזל וח"א נפשו של גזלן

מ"ד נפשו של נגזל דכתיב (משלי א, יט) כן ארחות כל בוצע בצע את נפש בעליו יקח מ"ד נפשו של גזלן דכתיב (משלי כב, כב) אל תגזול דל כי דל הוא ואל תדכא עני בשער כי ה' יריב ריבם וקבע את קובעיהם נפש

ואידך נמי הכתיב נפש בעליו יקח מאי בעליו בעליו דהשתא

ואידך נמי הכתיב וקבע את קובעיהם נפש מה טעם קאמר מה טעם וקבע את קובעיהם משום דקבעי נפש

א"ר יוחנן כל הגוזל את חבירו שוה פרוטה כאילו נוטל נשמתו ממנו שנאמר כן ארחות כל בוצע בצע את נפש בעליו יקח ואומר (ירמיהו ה, יז) ואכל קצירך ולחמך בניך ובנותיך

ואומר (יואל ד, יט) מחמס בני יהודה אשר שפכו דם נקי בארצם ואומר (שמואל ב כא, א) אל שאול ואל בית הדמים על אשר המית את הגבעונים

מאי ואומר וכ"ת נפש דידיה אבל נפש בניו ובנותיו לא ת"ש בשר בניו ובנותיו

וכ"ת הני מילי היכא דלא יהיב דמי אבל היכא דיהיב דמי לא ת"ש מחמס בני יהודה אשר שפכו דם נקי (בארצכם) [בארצם]

וכ"ת ה"מ היכא דקעביד בידים אבל גרמא לא ת"ש אל שאול ואל בית הדמים [על] אשר המית את הגבעונים וכי היכן מצינו שהרג שאול את הגבעונים אלא מתוך שהרג נוב עיר הכהנים שהיו מספיקין להן מים ומזון מעלה עליו הכתוב כאילו הרגן:

אבל לוקחין מן הנשים: ת"ר לוקחין מן הנשים כלי צמר ביהודה וכלי פשתן בגליל אבל לא יינות ושמנים וסלתות ולא מן העבדים ולא מן התינוקות אבא שאול אומר מוכרת אשה בארבעה וחמשה דינר כדי לעשות כפה לראשה וכולן שאמרו להטמין אסור

גבאי צדקה לוקחין מהן דבר מועט אבל לא דבר מרובה

והבדדין לוקחין מהן זיתים במידה ושמן במידה אבל לא זיתים במועט ושמן במועט רשב"ג אומר לוקחין מנשים זיתים במועד בגליל העליון שפעמים אדם בוש למכור על פתח ביתו ונותן לאשתו ומוכרת

רבינא איקלע לבי מחוזא אתו נשי דבי מחוזא רמו קמיה כבלי ושירי קביל מינייהו א"ל רבה תוספאה לרבינא והתניא גבאי צדקה מקבלין מהן דבר מועט אבל לא דבר מרובה א"ל הני לבני מחוזא דבר מועט נינהו:

מתני׳ מוכין שהכובס מוציא הרי אלו שלו והסורק מוציא הרי אלו של בעה"ב כובס נוטל ג' חוטין והן שלו יתר מכן הרי אלו של בעה"ב אם היה שחור ע"ג הלבן נוטל את הכל והן שלו

החייט ששייר את החוט כדי לתפור בו ומטלית שהיא ג' על ג' הרי אלו של בעה"ב מה שהחרש מוציא במעצד הרי אלו שלו ובכשיל של בעל הבית ואם היה עושה אצל בעה"ב אף הנסרים של בעה"ב:

גמ׳ ת"ר לוקחין מוכין מן הכובס מפני שהן שלו הכובס נוטל שני חוטין העליונים והן שלו

Now since he says 'in all places' we may conclude that he referred to the concluding clause  and took the lenient view. This proves it. NOR WOOD NOR FRUITS FROM THOSE IN CHARGE OF FRUITS. Rab  bought bundles of twigs from an aris.  Abaye thereupon said to him: Did we not learn, NOR WOOD NOR FRUITS FROM THOSE IN CHARGE OF FRUITS? — He replied: This ruling applies only to a keeper in charge who has no ownership whatsoever in the substance of the land, whereas in the case of an aris who has a part in it,  I can say that he is selling his own goods. Our Rabbis taught: It is allowed to buy from those in charge of fruits while they are seated and offering their wares, having the baskets before them and the scales  in front of them, though in all cases if they tell the purchaser to hide [the goods purchased], it is forbidden. So also it is allowed to buy from them at the entrance of the garden though not at the back of the garden. It was stated: In the case of a robber, when would it be allowed to buy  [goods] from him? — Rab said: Only when the majority [of his possessions] is his, but Samuel said: Even when only the minority [of them] is his. Rab Judah instructed Adda the attendant  [of the Rabbis] to act in accordance with the view that even where [only] a smaller part [of his possessions] is his [it is already permitted to deal with him]. Regarding the property of an informer, R. Huna and Rab Judah are divided: One said that it is permitted to destroy it directly  whereas the other one said that it is forbidden to destroy it directly. The one who stated that it is permitted to destroy it directly [maintains that an offence against] the property of an informer could surely not be worse than [one against] his body,  whereas the one who held that it is forbidden to destroy it maintains that the informer might perhaps have good children, as written, He, the wicked, may prepare it but the just shall put it on. R. Hisda had [among his employees] a certain aris  who weighed and gave,  weighed and took  [the produce of the field]. He thereupon dismissed him and quoted regarding himself: And the wealth of the sinner is laid tip for the just. For what is the hope of the hypocrite though he hath gained when God taketh away his soul.  R. Huna and R. Hisda differed as to the interpretation of this verse; One said that it referred to the soul of the robbed person, the other one said that it referred to the soul of the robber: The one said that it referred to the soul of the robbed person, for it is written: So are the ways of every one that is greedy of gain; which taketh away the life of the owners thereof,  whereas the other said that it referred to the soul of the robber because it is written: Rob not the poor, because he is poor; neither oppress the afflicted in the gate. For the Lord will plead their cause and spoil the soul of those that spoiled then.  But what then does the other make of the words: Which taketh away the life of the owners thereof? — By 'the owners thereof' is meant the present possessors thereof.  But what then does the other make of the words: And [he will] spoil the soul of those that spoiled them? — The reason [of the punishment] is here given: The reason that He will spoil those that spoiled them is because they had spoiled life. R. Johanan said: To rob a fellow-man even of the value of a perutah  is like taking away his life  from him, as it says: So cite the ways of every one that is greedy of gain; which taketh away the life of the owners thereof, and it is also written: And he shall eat up thine harvest and thy bread [which] thy sons and thy daughters [should eat],  and it is again said: For hamas [the violence] against the children of Judah because they have shed innocent blood in their land,  and it is said further: It is for Saul and for his bloody house because he slew the Gibeonites.  But why cite the further statements? Because you might say that this applies only to his own soul but not to the soul of his sons and daughters. Therefore come and hear: The flesh of his sons and his daughters. So also if you say that these statements apply only where no money was given  whereas where money was given, this would not be so,  come and hear: 'For hamas  [the violence] against the children of Judah because they have shed innocent blood in their land.' Again, should you say that these statements refer only to a case where a robbery was directly committed by hand whereas where it was merely caused indirectly this would not be so, come and hear: 'It is for Saul and for his bloody house because he slew the Gibeonites'; for indeed where do we find that Saul slew the Gibeonites? It must therefore be because he slew Nob,  the city of the priests, who used to supply them with water and food,'  Scripture considers it as though he had slain them. IT IS HOWEVER PERMITTED TO BUY FROM HOUSEWIVES. Our Rabbis taught:  It is permitted to buy from housewives woollen goods in Judea and flaxen goods in Galilee, but neither wine nor oil nor flour; nor from slaves nor from children. Abba Saul says that a housewife may sell the worth of four or five  denarii for the purpose of making a hat for her head. But in all these cases if it was stipulated that the goods should be hidden it is forbidden [to buy them]. Charity collectors may accept from them small donations but not big amounts. In the case of oil pressers it is permitted to buy from them [their housewives]  olives by measure and oil by measure,  but neither olives in a small quantity nor oil in a small quantity. R. Simeon b. Gamaliel however says: In Upper Galilee  it is permitted to buy from housewives olives [even] in small quantities,  for sometimes a man is ashamed to sell them at the door of his house and so gives them to his wife to sell. Rabina came once to the city of Mahuza,  and the housewives of Mahuza came and threw before him chains and bracelets, which he accepted from them.  Said Rabbah  Tosfa'ah to Rabina: Was it not taught: Charity collectors may accept from them small donations but not big amounts? He, however, said to him: These things are considered with the people of Mahuza  as small amounts. MISHNAH. SHREDS [OF WOOL] WHICH ARE TAKEN OUT BY THE WASHER BELONG TO HIM  BUT THOSE WHICH THE CARDER REMOVES BELONG TO THE PROPRIETOR.  THE WASHER MAY REMOVE THE THREE THREADS AT THE EDGE] AND THEY WILL BELONG TO HIM, BUT ALL OVER AND ABOVE THAT WILL BELONG TO THE PROPRIETOR, THOUGH IF THEY WERE BLACK UPON A WHITE SURFACE, HE MAY REMOVE THEM ALL  AND THEY WILL BELONG TO HIM. IF A TAILOR LEFT A THREAD SUFFICIENT TO SEW WITH, OR A PATCH OF THE WIDTH OF THREE [FINGERS] BY THREE [FINGERS], IT WILL BELONG TO THE PROPRIETOR.  WHATEVER A CARPENTER REMOVES WITH THE ADZE BELONGS TO HIM,  BUT THAT WHICH HE REMOVES BY THE AXE BELONGS TO THE PROPRIETOR.  IF, HOWEVER, HE WAS WORKING ON THE PROPRIETOR'S PREMISES,  EVEN THE SAWDUST BELONGS TO THE PROPRIETOR. GEMARA. Our Rabbis taught:  It is allowed to buy shreds [of wool] from the washer, as they are his.  The washer may remove the two upper threads and they will belong to him.