Bava Kamma — Daf 103b

הרי זה משלם חומש על חומש עד שיתמעט הקרן משוה פרוטה

וכן בפקדון שנאמר (ויקרא ה, כא) או בפקדון או בתשומת יד או בגזל או עשק את עמיתו או מצא אבידה וכחש בה ונשבע על שקר הרי זה משלם קרן וחומש ואשם:

גמ׳ נשבע לו אין לא נשבע לו לא מני לא רבי טרפון ולא רבי עקיבא דתניא גזל אחד מחמשה ואינו יודע איזה מהן וכל אחד אומר אותי גזל מניח גזילה ביניהם ומסתלק דברי רבי טרפון ר"ע אומר לא זו דרך מוציאתו מידי עבירה עד שישלם גזילה לכל אחד [ואחד]

מני אי ר"ט אע"ג דאישתבע אמר מניח גזילה ביניהם ומסתלק אי רבי עקיבא אע"ג דלא אישתבע אמר עד שישלם גזילה לכל אחד ואחד

לעולם רבי עקיבא היא וכי קאמר רבי עקיבא עד שישלם גזילה לכל אחד ואחד היכא דאישתבע הוא דקאמר מאי טעמא דאמר קרא (ויקרא ה, כד) לאשר הוא לו יתננו ביום אשמתו

ורבי טרפון אע"ג דאישתבע עבוד רבנן תקנתא דתניא ר' אלעזר ברבי צדוק אומר תקנה גדולה התקינו שאם היתה הוצאה יתירה על הקרן משלם קרן וחומש לבית דין ומביא אשמו ומתכפר לו

ור' עקיבא כי עבוד רבנן תקנתא היכא דידע למאן גזליה דקא מהדר ליה ממונא למריה גזל אחד מחמשה דלא ידע למאן גזליה דלא הדר ממונא למריה לא עבוד רבנן תקנתא

מתיב רב הונא בר יהודה א"ר שמעון בן אלעזר לא נחלקו רבי טרפון ורבי עקיבא על שלקח אחד מחמשה ואינו יודע מאיזה מהן לקח שמניח דמי מקח ביניהם ומסתלק על מה נחלקו שגזל אחד מחמשה בני אדם ואינו יודע מאיזה מהן גזל שר' טרפון אומר מניח דמי גזילה ביניהם ומסתלק ורבי עקיבא אומר אין לו תקנה עד שישלם גזילה לכל אחד ואחד

ואי סלקא דעתך דאישתבע מה לי לקח מה לי גזל

ועוד מתיב רבא מעשה בחסיד אחד שלקח משני בני אדם ולא היה יודע מאיזה מהן לקח ובא לפני רבי טרפון אמר לו הנח דמי מקחך ביניהם והסתלק בא לפני רבי עקיבא אמר לו אין לך תקנה עד שתשלם לכל אחד ואחד ואי סלקא דעתך דמישתבע חסיד מי מישתבע בשיקרא

וכי תימא דמישתבע והדר הוי חסיד והא כל היכא דאמרינן מעשה בחסיד אחד או רבי יהודה בן בבא או רבי יהודה ברבי אילעאי ורבי יהודה בן בבא ורבי יהודה ברבי אילעאי חסידים דמעיקרא הוו

אלא לעולם ר' טרפון היא ומודה ר' טרפון היכא דאישתבע מאי טעמא דאמר קרא לאשר הוא לו יתננו ביום אשמתו ורבי עקיבא (דאמר) אע"ג דלא מישתבע קניס

ור' טרפון מכדי היכא דמישתבע לא סגיא דלא הודה מאי איריא ונשבע אפילו בלא שבועה נמי דתניא מודה רבי טרפון באומר לשנים גזלתי אחד מכם מנה ואיני יודע איזה מכם נותן לזה מנה ולזה מנה

HE WOULD HAVE TO PAY HIM A FIFTH ON TOP OF THE FIFTH AND SO ON UNTIL THE PRINCIPAL BECOMES REDUCED TO LESS THAN THE VALUE OF A PERUTAH. SO ALSO IS THE CASE REGARDING A DEPOSIT, AS IT IS STATED: IN THAT WHICH WAS DELIVERED HIM TO KEEP, OR IN FELLOWSHIP, OR IN A THING TAKEN AWAY BY VIOLENCE, OR HATH DECEIVED HIS NEIGHBOUR, OR HATH FOUND THAT WHICH WAS LOST AND LIETH CONCERNING IT AND SWEARETH FALSELY,  HE HAS TO PAY THE PRINCIPAL AND THE FIFTH AND BRING A TRESPASS OFFERING. GEMARA. This is so [apparently] only where the robber had taken an oath against him, but if he had not yet taken an oath this would not be so. But would this be not in agreement either with R. Tarfon or with R. Akiba? For we have learnt: If a man robbed one out of five persons without knowing which one he robbed, and each one claims that he was robbed, he may set down the misappropriated article between them and depart. This is the view of R. Tarfon. R. Akiba, however, said that this is not the way to liberate him from sin; for this purpose he must restore the misappropriated article to each of them.  Now, in accordance with whose view is the ruling of our Mishnah? If in accordance with R. Tarfon, did he not say that even after he had sworn he may set down the misappropriated article among them and depart?  If again in accordance with R. Akiba, did he not say that even where no oath was taken he would have to restore the [value of the] misappropriated article to each of them? — It might still be in accordance with R. Akiba; for the statement of R. Akiba that he would have to pay for the misappropriated article to each of them was made only where an oath was taken, the reason being that Scripture stated: And give it unto him to whom it appertaineth in the day of his being guilty.  R. Tarfon, however, held that though an oath was taken, our Rabbis have still made an enactment to facilitate repentance, as indeed taught: R. Eleazar b. Zadok says: A general  enactment was laid down to the effect that where the expense of personally conveying the misappropriated article would be more than actual principal, he should be able to pay the principal and the Fifth to the Court of Law and thereupon bring his guilt offering and so obtain atonement. And R. Akiba?  — He argues that the Rabbis made the enactment only where he knew whom he robbed, in which case the amount misappropriated would ultimately be restored to the owner,  whereas where he robbed one of five persons and does not know whom he robbed, in which case the amount misappropriated could not be restored to its true owner, our Rabbis did surely not make the enactment. R. Huna b. Judah raised an objection [from the following]: R. Simeon b. Eleazar said that R. Tarfon and R. Akiba did not differ in regard to one who bought [an article] from one out of five without knowing from whom he bought it, both holding that he may put down the purchase money among them and depart.  Where they differed was regarding one who robbed one out of five persons without knowing whom he robbed, R. Tarfon maintaining that he may leave the value of the misappropriated article among them and depart, whereas R. Akiba says that there could be no remedy for him unless he pays for the misappropriated article to each of them.  Now, if you assume that an oath was taken here, what difference is there between purchasing and misappropriating? Raba further objected [from the following]: It once happened that a certain pious man bought an article from two persons without knowing from whom he had bought it, and when he consulted R. Tarfon, the latter said to him: 'Leave the purchase money among them and depart', but when he came to R. Akiba he said to him: 'There is no remedy for you unless you pay each of them.' Now, if you assume that a [false] oath was taken here, would a pious man swear falsely?  Nor can you say that he first took an oath and subsequently became a pious man, since wherever we say that 'it once happened with a certain pious man,' he was either R. Judah b. Baba or R. Judah b. Il'ai,  and, as is well known, R. Judah b. Baba and R. Judah b. Il'ai were pious men from the very beginning!  — [The ruling of the Mishnah] must therefore be in accordance with R. Tarfon, for R. Tarfon would agree where a false oath was taken,  the reason being that Scripture stated, And give it unto him to whom it appertaineth in the day of his trespass offering.  but R. Akiba maintained that even where no oath was taken, a fine has to be imposed. Now, according to R. Tarfon, let us see. Where he took an oath he would surely not be subject [to the law]  unless he admitted his guilt.  Why then only in the case where HE TOOK AN OATH? Would not the same hold good even where no oath was taken, as indeed taught: 'R. Tarfon agrees that if a man says to two persons, I have robbed one of you and do not know whom, he would have to pay each of them a maneh