Bava Batra — Daf 9a

ואתני עלה איהו נמי עבד חד כיסא ואתני עלה רב אשי אמר אנא אתנויי נמי לא צריכנא דכל דקא אתי אדעתא דידי אתי ולמאן דבעינא יהיבנא ליה

הנהו בי תרי טבחי דעבדי עניינא בהדי הדדי דכל מאן דעביד ביומא דחבריה נקרעוה למשכיה אזל חד מנייהו עבד ביומא דחבריה קרעו למשכיה אתו לקמיה דרבא חייבינהו רבא לשלומי

איתיביה רב יימר בר שלמיא לרבא ולהסיע על קיצתם לא אהדר ליה רבא אמר רב פפא שפיר עבד דלא אהדר ליה מידי ה"מ היכא דליכא אדם חשוב אבל היכא דאיכא אדם חשוב לאו כל כמינייהו דמתנו

תנו רבנן אין מחשבין בצדקה עם גבאי צדקה ולא בהקדש עם הגזברין ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנאמר (מלכים ב יב, טז) ולא יחשבו את האנשים אשר יתנו את הכסף על ידם לתת לעושי המלאכה כי באמונה הם עושים

א"ר אלעזר אע"פ שיש לו לאדם גזבר נאמן בתוך ביתו יצור וימנה שנאמר (מלכים ב יב, יא) ויצורו וימנו

אמר רב הונא בודקין למזונות ואין בודקין לכסות אי בעית אימא קרא ואי בעית אימא סברא

אי בעית אימא סברא האי קא מבזי והאי לא קא מבזי אי בעית אימא קרא (ישעיהו נח, ז) הלא פרוש לרעב לחמך בשי"ן כתיב פרוש והדר הב ליה והתם כתיב (ישעיהו נח, ז) כי תראה ערום וכסיתו כי תראה לאלתר

ורב יהודה אמר בודקין לכסות ואין בודקין למזונות אי בעית אימא סברא ואי בעית אימא קרא

אי בעית אימא סברא האי קמצערא ליה והאי לא קמצערא ליה אי בעית אימא קרא הכא כתיב הלא פרוס לרעב לחמך פרוס לאלתר וכדקרינן והתם כתיב כי תראה ערום וכסיתו כשיראה לך תניא כוותיה דרב יהודה אמר כסוני בודקין אחריו פרנסוני אין בודקין

תנן התם אין פוחתין לעני העובר ממקום למקום מככר בפונדיון מארבע סאין בסלע לן נותנין לו פרנסת לינה מאי פרנסת לינה אמר רב פפא פוריא ובי סדיא שבת נותנין לו מזון שלש סעודות תנא אם היה מחזיר על הפתחים אין נזקקין לו

ההוא עניא דהוה מחזיר על הפתחים דאתא לקמיה דרב פפא לא מזדקיק ליה א"ל רב סמא בריה דרב ייבא לרב פפא אי מר לא מזדקיק ליה אינש אחרינא לא מזדקיק ליה לימות ליה והא תניא אם היה עני המחזיר על הפתחים אין נזקקין לו אמר ליה אין נזקקין לו למתנה מרובה אבל נזקקין לו למתנה מועטת

אמר רב אסי לעולם אל ימנע אדם עצמו [מלתת] שלישית השקל בשנה שנאמר (נחמיה י, לג) והעמדנו עלינו מצות לתת עלינו שלישית השקל בשנה לעבודת בית אלהינו ואמר רב אסי שקולה צדקה כנגד כל המצות שנאמר והעמדנו עלינו מצות וגו' מצוה אין כתיב כאן אלא מצות

(סימן גדול מקדש משה) א"ר אלעזר גדול המעשה יותר מן העושה שנאמר (ישעיהו לב, יז) והיה מעשה הצדקה שלום ועבודת הצדקה השקט ובטח עד עולם זכה הלא פרוש לרעב לחמך לא זכה ועניים מרודים תביא בית

אמר להו רבא לבני מחוזא במטותא מנייכו עושו בהדי הדדי כי היכי דליהוי לכו שלמא במלכותא וא"ר אלעזר בזמן שבהמ"ק קיים אדם שוקל שקלו ומתכפר לו עכשיו שאין בהמ"ק קיים אם עושין צדקה מוטב ואם לאו באין עובדי כוכבים ונוטלין בזרוע ואעפ"כ נחשב להן לצדקה שנאמר (ישעיהו ס, יז) ונוגשיך צדקה

אמר רבא האי מילתא אישתעי לי עולא

and stipulate [with the townspeople] that it may be used for both,' he also kept only one purse and made this stipulation. R. Ashi said: I do not even need to stipulate, since whoever comes [to give me money for charity] relies on my judgment, and leaves it to me to give to whom I will. There were two butchers who made an agreement with one another that if either killed on the other's day, the skin of his beast should be torn up. One of them actually did kill on the other's day, and the other went and tore up the skin. Those who did so were summoned before Raba, and he condemned them to make restitution. R. Yemar b. Shelemiah thereupon called Raba's attention to [the Baraitha which says] that the towns-people may inflict penalties for breach of their regulations. Raba did not deign to answer him. Said R. Papa: Raba was quite right not to answer him; this regulation holds good only where there is no distinguished man in the town, but where there is a distinguished man, they certainly have not the power to make such stipulations. Our Rabbis taught: The collectors for charity are not required to give an account of the moneys entrusted to them for charity, nor the treasurers of the Sanctuary of the moneys given for holy purposes. There is no actual proof of this [in the Scriptures], but there is a hint of it in the words, They reckoned not with the men into whose hand they delivered the money, to give to them that did the work, for they dealt faithfully. R. Eleazar said: Even if a man has in his house a steward on whom he can rely, he should tie up and count out [any money that he hands to him], as it says, They put in bags and told the money.  R. Huna said: Applicants for food are examined  but not applicants for clothes. This rule can be based, if you like on Scripture, or if you prefer, on common sense. 'It can be based if you like on common sense', because the one [who has no clothing] is exposed to contempt, but not the other. 'Or if you prefer on Scripture' — on the verse, Is it not to examine [paros]  the hungry before giving him thy bread [for so we may translate since] the word paros is written with a sin,  as much as to say, 'Examine and then give to him:' whereas later it is written, When thou seest the naked, that thou cover him,  that is to say, immediately. Rab Judah, however, said that applicants for clothes are to be examined but not applicants for food. This rule can be based if you like on common sense or if you prefer on Scripture. 'If you like on common sense' — because the one [without food] is actually suffering but not the other. 'Or if you prefer on Scripture' — because it says, Is it not to deal thy bread to the hungry, that is, at once  whereas later it is written, When thou seest the naked, that is to say, 'When you shall have seen [that he is deserving]'. It has been taught in agreement with Rab Judah: If a man says, 'Clothe me,' he is examined, but if he says, 'Feed me,' he is not examined. We have learnt in another place: The minimum to be given to a poor man who is on his way from one place to another is a loaf which costs a pundion when four se'ahs of wheat are sold for a sela'.  If he stays overnight, he is given his requirements for the night. What is meant by 'requirements for the night'? — R. Papa said: A bed and a pillow. If he stays over Sabbath, he is given food for three meals. A Tanna taught: If he is a beggar who goes from door to door, we pay no attention to him.  A certain man who used to beg from door to door came to R. Papa [for money], but he refused him. Said R. Samma the son of R. Yeba to R. Papa: If you do not pay attention to him, no one else will pay attention to him; is he then to die of hunger? But, [replied R. Papa,] has it not been taught, If he is a beggar who goes from door to door, we pay no attention to him? — He replied: We do not listen to his request for a large gift, but we do listen to his request for a small gift.  R. Assi said: A man should never neglect to give the third of a shekel [for charity] in a year, as it says, Also we made ordinances for us, to charge ourselves yearly with the third part of a shekel for the service of the house of our Lord.  R. Assi further said: Charity is equivalent to all the other religious precepts combined; as it says, 'Also we made ordinances': it is not written, 'an ordinance', but 'ordinances'. R. Eleazar said: He who causes others to do good is greater than the doer, as it says, And the work  of righteousness [zedakah] shall be peace,  and the effect of righteousness quiet and confidence for ever.  If a man is deserving, then shalt thou not deal thy bread to the hungry,  but if he is not deserving, then thou shalt bring the poor that are cast out to thy house.  Raba said to the townsfolk of Mahuza: I beg of you, hasten [to the assistance of] one another, so that you may be on good terms with the Government. R. Eleazar further said: When the Temple stood, a man used to bring his shekel and so make atonement. Now that the Temple no longer stands, if they give for charity, well and good, and if not, the heathens will come and take from them forcibly. And even so it will be reckoned to them as if they had given charity, as it is written, [I will make] thine exactors righteousness  [zedakah]. Raba said: The following was told me by the suckling