Bava Batra — Daf 8b

פדיון שבוים מצוה רבה היא

אמר ליה רבא לרבה בר מרי מנא הא מילתא דאמור רבנן דפדיון שבוים מצוה רבה היא א"ל דכתיב (ירמיהו טו, ב) והיה כי יאמרו אליך אנה נצא ואמרת אליהם כה אמר ה' אשר למות למות ואשר לחרב לחרב ואשר לרעב לרעב ואשר לשבי לשבי ואמר רבי יוחנן כל המאוחר בפסוק זה קשה מחבירו

חרב קשה ממות אי בעית אימא קרא ואי בעית אימא סברא אי בעית אימא סברא האי קא מינוול והאי לא קא מינוול ואי בעית אימא קרא (תהלים קטז, טו) יקר בעיני ה' המותה לחסידיו

רעב קשה מחרב איבעית אימא סברא האי קא מצטער והאי לא קא מצטער איבעית אימא קרא (איכה ד, ט) טובים היו חללי חרב מחללי רעב שבי [קשה מכולם] דכולהו איתנהו ביה:

תנו רבנן קופה של צדקה נגבית בשנים ומתחלקת בשלשה נגבית בשנים שאין עושים שררות על הצבור פחות משנים ומתחלקת בשלשה כדיני ממונות

תמחוי נגבית בשלשה ומתחלקת בשלשה שגבויה וחלוקה שוים תמחוי בכל יום קופה מערב שבת לערב שבת

תמחוי לעניי עולם קופה לעניי העיר ורשאים בני העיר לעשות קופה תמחוי ותמחוי קופה ולשנותה לכל מה שירצו

ורשאין בני העיר להתנות על המדות ועל השערים ועל שכר פועלים ולהסיע על קיצתן

אמר מר אין עושין שררות על הצבור פחות משנים מנא הני מילי אמר רב נחמן אמר קרא (שמות כח, ה) והם יקחו את הזהב וגו'

שררות הוא דלא עבדי הא הימוני מהימן מסייע ליה לרבי חנינא דאמר רבי חנינא מעשה ומינה רבי שני אחין על הקופה

מאי שררותא דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה לפי שממשכנין על הצדקה ואפילו בערב שבת איני והא כתיב (ירמיהו ל, כ) ופקדתי על כל לוחציו ואמר ר' יצחק בר שמואל בר מרתא משמיה דרב ואפילו על גבאי צדקה

לא קשיא הא דאמיד הא דלא אמיד כי הא דרבא אכפיה לרב נתן בר אמי ושקיל מיניה ארבע מאה זוזי לצדקה

(דניאל יב, ג) והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע וגו' (המשכילים יזהירו כזוהר הרקיע) זה דיין שדן דין אמת לאמתו (דניאל יב, ג) ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד אלו גבאי צדקה

במתניתא תנא והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע זה דיין שדן דין אמת לאמתו וגבאי צדקה ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד אלו מלמדי תינוקות כגון מאן אמר רב כגון רב שמואל בר שילת דרב אשכחיה לרב שמואל בר שילת דהוה קאי בגינתא אמר ליה שבקתיה להימנותך אמר ליה הא תליסר שנין דלא חזיא לי והשתא נמי דעתאי עלויהו

ורבנן מאי אמר רבינא (שופטים ה, לא) ואוהביו כצאת השמש בגבורתו

תנו רבנן גבאי צדקה אינן רשאין לפרוש זה מזה אבל פורש זה לשער וזה לחנות מצא מעות בשוק לא יתנם בתוך כיסו אלא נותנן לתוך ארנקי של צדקה ולכשיבא לביתו יטלם כיוצא בו היה נושה בחבירו מנה ופרעו בשוק לא יתננו לתוך כיסו אלא נותנן לתוך ארנקי של צדקה ולכשיבא לביתו יטלם

תנו רבנן גבאי צדקה שאין להם עניים לחלק פורטין לאחרים ואין פורטין לעצמן גבאי תמחוי שאין להם עניים לחלק מוכרין לאחרים ואין מוכרין לעצמן מעות של צדקה אין מונין אותן שתים אלא אחת אחת

אמר אביי מריש לא הוה יתיב מר אציפי דבי כנישתא כיון דשמעה להא דתניא ולשנותה לכל מה שירצו הוה יתיב אמר אביי מריש הוה עביד מר תרי כיסי חד לעניי דעלמא וחד לעניי דמתא כיון דשמעה להא דאמר ליה שמואל לרב תחליפא בר אבדימי עביד חד כיסא

that the redemption of captives is a religious duty of great importance. Raba asked Rabbah b. Mari: Whence is derived the maxim of the Rabbis that the redemption of captives is a religious duty of great importance? — He replied: From the verse, And it shall come to pass when they say unto thee, Whither shall we go forth, then thou shalt tell them, Thus saith the Lord, Such as are for death, to death, and such as are for the sword, to the sword, and such as are for famine, to the famine, and such as are for captivity, to captivity:  and [commenting on this] R. Johanan said: Each punishment mentioned in this verse is more severe than the one before. The sword is worse than death; this I can demonstrate either from Scripture, or, if you prefer, from observation. The proof from observation is that the sword deforms but death does not deform; the proof from Scripture is in the verse, Precious in the eyes of the Lord is the death of his saints.  Famine again is harder than the sword; this again can be demonstrated either by observation, the proof being that the one causes [prolonged] suffering but the other not, or, if you prefer, from the Scripture, from the verse, They that be slain with the sword are better than they that be slain with hunger.  Captivity is harder than all, because it includes the sufferings of all. Our Rabbis taught: The charity fund is collected by two persons [jointly] and distributed by three. It is collected by two, because any office conferring authority over the community  must be filled by at least two persons. It must be distributed by three, on the analogy of money cases  [which are tried by a Beth din of three]. Food for the soup kitchen is collected by three and distributed by three, since it is distributed as soon as it is collected.  Food is distributed every day, the charity fund every Friday. The soup kitchen is for all comers, the charity fund for the poor of the town only. The townspeople, however, are at liberty to use the soup kitchen like the charity fund and vice versa, and to apply them to whatever purposes they choose.  The townspeople are also at liberty to fix weights and measures, prices, and wages, and to inflict penalties for the infringement of their rules. The Master said above: 'Any office conferring authority over the community must be filled by at least two persons.' Whence is this rule derived? — R. Nahman said: Scripture says, And they shall take the gold  etc. This shows that they were not to exercise authority over the community, but that they were to be trusted.  This supports R. Hanina, for R. Hanina reported [with approval] the fact that Rabbi once appointed two brothers to supervise the charity fund. What authority is involved [in collecting for charity]? — As was stated by R. Nahman in the name of Rabbah b. Abbuha, because the collectors can take a pledge for a charity contribution even on the eve of Sabbath.  Is that so? Is it not written, I will punish all that oppress them,  even, said R. Isaac b. Samuel b. Martha in the name of Rab, the collectors for charity? — There is no contradiction. The one [Rab] speaks of a well-to-do man, the other of a man who is not well-to-do; as, for instance, Raba compelled R. Nathan b. Ammi to contribute four hundred zuz for charity. [It is written], And they that be wise shall shine as the brightness of the firmament:  this applies to a judge who gives a true verdict on true evidence.  And they that turn many to righteousness [zedakah] as the stars for ever and ever:  these are the collectors for charity [zedakah]. In a Baraitha it was taught: They that are wise shall shine as the brightness of the firmament: this applies to a judge who gives a true verdict on true evidence and to the collectors for charity: and they that turn many to righteousness like the stars for ever and ever: this applies to the teachers of young children.  Such as who, for instance? — Said Rab: To such as R. Samuel b. Shilath. For Rab once found R. Samuel b. Shilath in a garden, whereupon he said to him, 'Have you deserted your post'?  He replied, 'I have not seen this garden for thirteen years, and even now my thoughts are with the children.' And what does Scripture say of the Rabbis? — Rabina answered: They that love him shall be as the sun when he goeth forth in his night. Our Rabbis taught: The collectors of charity [when collecting] are not permitted to separate from one another, though one may collect at the gate while the other collects at a shop [in the same courtyard].  If one of them finds money in the street, he should not put it into his purse but into the charity box,  and when he comes home he should take it out. In the same way, if one of them has lent a man a mina and he pays him in the street, he should not put the money into his own purse but into the charity box, and take it out again when he comes home. Our Rabbis taught: If the collectors [still have money but] no poor to whom to distribute it, they should change the small coins into larger ones  with other persons, but not from their own money.  If the stewards of the soup kitchen [have food over and] no poor to whom to distribute it, they may sell it to others but not to themselves. In counting out money collected for charity, they should not count the coins two at a time,  but only one at a time. Abaye said: At first the Master  would not sit on the mats in the synagogue;  but when he heard that it had been taught that 'the townspeople can apply it to any purpose they choose,'  he did sit on them. Abaye also said: At first the Master used to keep two purses, one for the poor from outside and one for the poor of the town. When, however, he heard of what Samuel had said to R. Tahalifa b. Abdimi, 'Keep one purse only