Avodah Zarah — Daf 44a

אשר עשיתם את העגל לקחתי ואשרוף אותו באש ואכות אותו טחון היטב עד אשר דק לעפר ואשליך את עפרו אל הנחל היורד מן ההר

אמר לו משם ראיה הרי הוא אומר (שמות לב, כ) ויזר על פני המים וישק את בני ישראל לא נתכוין אלא לבודקן כסוטות

אמר להם רבי יוסי והלא כבר נאמר (דברי הימים ב טו, טז) וגם את מעכה אמו הסירה מגבירה אשר עשתה מפלצתה וגו' וידק וישרף בנחל קדרון אמר לו משם ראיה נחל קדרון אינו מגדל צמחין

ולא והתניא אלו ואלו מתערבין באמה ויוצאין לנחל קדרון ונמכרין לגננין לזבל ומועלין בהן מקומות מקומות יש בו יש מקום מגדל צמחין ויש מקום שאין מגדל צמחין

מאי מפלצתה אמר רב יהודה דהוה מפליא ליצנותא כדתני רב יוסף כמין זכרות עשתה לה והיתה נבעלת לו בכל יום

אמר להן רבי יוסי והלא כבר נאמר (מלכים ב יח, ד) וכתת נחש נחשת אשר עשה משה

אמרו לו משם ראיה הרי הוא אומר (במדבר כא, ח) ויאמר ה' אל משה עשה לך שרף לך משלך ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו והתם בדין הוא דכתותי לא הוה צריך

אלא כיון דחזא דקא טעו ישראל בתריה עמד וכיתתו

אמר להם והלא כבר נאמר (שמואל ב ה, כא) ויעזבו שם את עצביהם וישאם דוד ואנשיו ומאי משמע דהאי וישאם דוד לישנא דזרויי הוא כדמתרגם רב יוסף (ישעיהו מא, טז) תזרם ורוח תשאם ומתרגמינן תזרינון ורוח תטלטלינון

אמרו לו משם ראיה הרי הוא אומר וישרפו באש ומדלא כתיב וישרפם וישאם ש"מ וישאם ממש

מכל מקום קשו קראי אהדדי

כדרב הונא דרב הונא רמי כתיב (דברי הימים א יד, יב) ויאמר דוד וישרפו באש וכתיב וישאם

לא קשיא כאן קודם שבא איתי הגיתי כאן לאחר שבא איתי הגיתי

דכתיב (שמואל ב יב, ל) ויקח את עטרת מלכם מעל ראשו ומשקלה ככר זהב ומי שרי איסורי הנאה נינהו אמר רב נחמן איתי הגיתי בא וביטלה

משקלה ככר זהב היכי מצי מנח לה אמר רב יהודה אמר רב ראויה לנוח על ראש דוד רבי יוסי ברבי חנינא אמר אבן שואבת היתה בה דהות דרא לה רבי אלעזר אמר אבן יקרה היתה בה ששוה ככר זהב:

(תהלים קיט, נו) זאת היתה לי כי פקודיך נצרתי מאי קאמר הכי קאמר בשכר שפקודיך נצרתי זאת היתה לי לעדות מאי עדותה א"ר יהושע בן לוי שהיה מניחה במקום תפילין והולמתו והא בעי אנוחי תפילין א"ר שמואל בר רב יצחק מקום יש בראש שראוי להניח בו שתי תפילין

(דברי הימים ב כג, יא) ויוציאו את בן המלך ויתנו עליו את הנזר ואת העדות נזר זו כלילא עדות א"ר יהודה אמר רב עדות הוא לבית דוד שכל הראוי למלכות הולמתו וכל שאינו ראוי למלכות אין הולמתו

(מלכים א א, ה) ואדניה בן חגית מתנשא לאמר אני אמלוך אמר רב יהודה אמר רב שמתנשא להולמו ולא הולמתו

(מלכים א א, ה) ויעש לו רכב ופרשים וחמשים איש רצים לפניו מאי רבותייהו תנא כולם נטולי טחול וחקוקי כפות הרגלים היו:

What means miplezeth [abominable image]? — Rab Judah said: [An object which] intensifies licentiousness [maphli' lezanutha] as R. Joseph taught: It was a kind of phallus with which she had daily connection. R. Jose said to [the Rabbis]: But has it not been stated, He brake in pieces the brazen serpent that Moses had made.  They replied to him: Can any proof be adduced from this passage? Behold it states, And the Lord said unto Moses, Make leka ['thee'] a fiery serpent,  — 'leka' means 'from what belongs to thee,' and a man cannot render prohibited what is not his property!  — In the affair [of the brazen serpent] there was really no necessity for it to have been broken in pieces,  but when [Hezekiah] saw that the Israelites were erring after it, he arose and destroyed it. [R. Jose] said to [the Rabbis]: But has it not been stated — And they left their images there, and David and his men took then away  — and what means, and David … took them away? — It is an expression for scattering, as R. Joseph translated  the word in the passage, Thou shalt fan them and the wind shall carry them away.  and we translate it: 'Thou shalt winnow them and a wind will disperse them'! They replied to him: Can any proof be adduced from this passage? Behold it states, And they were burned with fire,  and since it is not written, 'and he burnt them and took them away,' conclude that took them away must be interpreted in the literal sense [and not as 'scattered']! Nevertheless the two verses are contradictory! — It is as R. Huna pointed out; for R. Huna objected: It is written, And David gave commandment, and they were burned with fire, and it is written, he took them away. There is no contradiction; the first passage refers to the time before Ittai the Gittite came, the latter to after his coming;  for it is written, And he took the crown of Malcam from off his head, and the weight thereof was a talent of gold.  But was that permissible since any advantage is prohibited [from an idol]? — R. Nahman explained: Ittai the Gittite came and annulled it. If the weight [of the crown] was a talent of gold, how could [David] have put it on? — Rab Judah said in the name of Rab: [The meaning is] that it was fit to rest upon David's head.  R. Jose son of R. Hanina said: There was a lodestone in it  which raised it up.  R. Eleazar said: [The meaning is] that there was a precious stone in it worth a talent of gold. This I have had, because I kept Thy precepts  — what does this intend? — The following: as a reward for keeping Thy precepts, 'this' is a testimony on my behalf.  What was its testimony? — R. Joshua b. Levi said: He used to wear [the crown] in the place of the phylacteries and it fitted him. But it would be necessary for him to put on the phylacteries! R. Samuel son of R. Isaac said: There is sufficient room on the forehead to lay two sets of phylacteries. [It is written], Then he brought out the king's son and put upon him the Nezer and the testimony.  'Nezer' — that is the 'crown'. [What is] 'the testimony'? — Rab Judah said in the name of Rab: It was a testimony to the house of David that whoever was eligible for the throne [the crown] fitted, but it would not fit anyone who was not eligible. [It is written], Then Adonijah the son of Haggith exalted himself saying, I will be king.  Rab Judah said in the name of Rab: He exalted himself [thinking that the crown] would fit him, but it did not fit him. And he prepared his chariots, and horsemen, and fifty men to run before him. In what did their superiority consist? — It has been taught: All of them had had their spleen cut out and the soles of their feet hollowed.