Avodah Zarah — Daf 37b

סוסביל בראשו ארוך כ"ע לא פליגי דאסור והכא בכנפיו חופין את רובו על ידי הדחק קמיפלגי מר סבר רובא כל דהו בעינן ומר סבר רובא דמנכר בעינן:

ועל משקה בי מטבחיא דכן: מאי דכן רב אמר דכן ממש ושמואל אמר דכן מלטמא אחרים אבל טומאת עצמן יש בהן

רב אמר דכן ממש קסבר טומאת משקין דרבנן וכי גזור רבנן טומאה במשקין דעלמא אבל במשקה בי מטבחיא לא גזרו רבנן

ושמואל אמר דכן מלטמא אחרים אבל טומאת עצמן יש בהן קסבר טומאת משקין דאורייתא לטמא אחרים דרבנן וכי גזרו רבנן במשקין דעלמא במשקין בי מטבחיא לא גזרו:

ועל דיקרב למיתא מסאב וקרו ליה יוסף שריא: יוסף אסרא מיבעי ליה ועוד דאורייתא היא דכתיב (במדבר יט, טז) וכל אשר יגע על פני השדה בחלל חרב או במת וגו'

דאורייתא דיקרב טמא דיקרב בדיקרב טהור ואתו אינהו וגזור אפילו דיקרב בדיקרב ואתא איהו ואוקמה אדאורייתא

דיקרב בדיקרב נמי דאורייתא הוא דכתיב (במדבר יט, כב) וכל אשר יגע בו הטמא יטמא

אמרוה רבנן קמיה דרבא משמיה דמר זוטרא בריה דרב נחמן דאמר משמיה דרב נחמן דאורייתא דיקרב בדיקרב בחיבורין טומאת שבעה שלא בחיבורין טומאת ערב ואתו אינהו וגזור אפילו שלא בחיבורין טומאת שבעה ואתא איהו ואוקמה אדאורייתא

דאורייתא מאי היא דכתיב (במדבר יט, יא) הנוגע במת לכל נפש אדם וטמא שבעת ימים וכתיב וכל אשר יגע בו הטמא יטמא וכתיב והנפש הנוגעת תטמא עד הערב הא כיצד

כאן בחיבורין כאן שלא בחיבורין

אמר להו רבא לאו אמינא לכו לא תתלו ביה בוקי סריקי ברב נחמן הכי אמר רב נחמן ספק טומאה ברשות הרבים התיר להן

והא הלכתא מסוטה גמרינן לה מה סוטה רשות היחיד אף טומאה רשות היחיד

הא א"ר יוחנן הלכה ואין מורין כן ואתא איהו ואורי ליה אורויי

תניא נמי הכי ר' יהודה אומר קורות נעץ להם ואמר עד כאן רשות הרבים עד כאן רשות היחיד כי אתו לקמיה דרבי ינאי אמר להו הא מיא בשיקעתא דבנהרא זילו טבולו:

והשלקות: מנהני מילי א"ר חייא בר אבא אמר רבי יוחנן אמר קרא (דברים ב, כח) אוכל בכסף תשבירני ואכלתי ומים בכסף תתן לי ושתיתי כמים מה מים שלא נשתנו אף אוכל שלא נשתנה

אלא מעתה חטין ועשאן קליות ה"נ דאסורין וכי תימא ה"נ והתניא חיטין ועשאן קליות מותרין אלא כמים מה מים שלא נשתנו מברייתן אף אוכל שלא נשתנה מברייתו

אלא מעתה חיטין וטחנן ה"נ דאסורין וכי תימא ה"נ והתניא חיטין ועשאן קליות הקמחים והסלתות שלהן מותרין אלא כמים מה מים שלא נשתנו מברייתן ע"י האור אף אוכל שלא נשתנה מברייתו ע"י האור

מידי אור כתיב

'That the flow [of blood and water] from the place of slaughter [in the Temple] is non-defiling.' What means 'non-defiling'? — Rab said: It is essentially clean;  but Samuel said: It was non-defiling in the sense that it did not render other things unclean [which it touched] but in itself there was uncleanness. When Rab said that it was essentially clean, he was of the opinion that the defiling power of liquids was a [Rabbinical ordinance and when the Rabbis decreed so their intention was to attribute defilement to liquids in general but they did not so decree in connection with the flow from the place of slaughter. When, however, Samuel said that it was non-defiling in the sense that it did not render other things unclean but in itself there was uncleanness, he was of the opinion that the defilement in liquids was a Biblical ordinance; but with respect to its power to render other things unclean it was a Rabbinical ordinance, and when the Rabbis decreed so their intention was to attribute the power of communicating defilement to liquids in general, but they did not so decree in connection with the flow from the place of slaughter. 'And that one who comes in contact with a corpse is defiled; and they called him, "Joseph the permitter".' Rather should he have been called [in this instance] 'Joseph the prohibiter'! Furthermore [that a corpse defiles] is a Biblical ordinance, as it is written, And whosoever in the open field toucheth one that is slain with a sword, or a dead body [or a bone of a man, or a grave, shall be unclean seven days]!  — According to Scripture he who comes in contact with a corpse is defiled, but anybody who comes in contact with this person is clean; and [the Rabbis] proceeded to decree that even such as he is defiled; then [Jose b. Jo'ezer] proceeded to re-establish the law in its Biblical form.  But [the defilement of] the person who comes in contact with one who had touched a corpse is likewise a Biblical ordinance, for it is written, And whatsoever the unclean person toucheth shall be unclean!  — The Rabbis declared in the presence of Raba on the authority of Mar Zutra son of Nahman who said it in the name of R. Nahman: According to the Scriptures, if a person touches another while the latter is in contact [with a corpse], he too is defiled for seven days; but if he touches him when there is not this contact, then he is only defiled until the evening. The Rabbis proceeded to decree that even without contact he is defiled for seven days, and [R. Jose] proceeded to re-establish the law in its Scriptural form. Whence is this to be derived from the Torah?  — For it is written, He that toucheth the dead body of any man shall be unclean seven days,  and it is also written, And whatsoever the unclean person toucheth shall be unclean  continuing with And the soul that toucheth it shall be unclean until even. How [are these texts] to be understood? The former refers to the circumstance where there is actual contact and the latter to where there is not actual contact. Raba said to them: Have I not previously told you not to hang empty pitchers on R. Nahman!  This is what R. Nahman said: He [Jose of Zeredah] permitted a doubtful case of defilement in a public domain.  But this is a rule which is drawn by analogy from the case of a woman suspected of infidelity, viz., as [the case of doubt in connection with] the suspected woman can only occur [when seclusion with her paramour takes place] in a private domain, so [the case of doubt in connection with] defilement can only occur [when the contact with the corpse takes place] in a private domain!  — R. Johanan said: Such, indeed, is the traditional rule, but [none of the Rabbis] would decide in that manner  until [Jose b. Jo'ezer] came and definitely decided so.  There is a teaching to the same effect: R. Judah says: [Jose b. Jo'ezer] stuck stakes [in the ground] for the people, declaring, 'Up to here is a public domain and up to there a private domain,'  When persons  came to consult R. Jannai, he used to tell them, 'There is plenty of water in the depth of the river; go and immerse yourselves.' STEWED FOODSTUFFS. Whence is this derived?  — R. Hiyya b. Abba said in the name of R. Johanan: Scripture states, Thou shalt sell me food for money that I may eat, and give me water for money that I may drink.  A comparison is to be drawn with water — as only water which has undergone no change [is permitted to Jews] so also must the food have undergone no change [at the hand of heathens]. According to this reasoning ears of corn should also be prohibited when roasted by them; and should you maintain that that is so, behold it has been taught: Ears of corn are permitted when roasted by them! — Perhaps, then, the comparison with water must be drawn in this sense — as only water which has not been changed from its natural form [is permitted to Jews] so the food must not have been changed from its natural form. According to this reasoning wheat should be prohibited when milled by them; and should you maintain that that is so, behold it has been taught: Roasted ears of corn and the various kinds of ground flour of heathens are permitted! — perhaps, then, the comparison with water must be drawn in this sense — as only water which has not been changed from its natural form by fire [is permitted to Jews] so the food must not have been changed from its natural form by fire. But there is nothing in the verse about fire!