Avodah Zarah — Daf 20b

ולא בבגדי צבע [של] אשה ולא בחמור ולא בחמורה ולא בחזיר ולא בחזירה ולא בעופות בזמן שנזקקין זה לזה ואפילו מלא עינים כמלאך המות

אמרו עליו על מלאך המות שכולו מלא עינים בשעת פטירתו של חולה עומד מעל מראשותיו וחרבו שלופה בידו וטיפה של מרה תלויה בו כיון שחולה רואה אותו מזדעזע ופותח פיו וזורקה לתוך פיו ממנה מת ממנה מסריח ממנה פניו מוריקות

קרן זוית הואי:

ולא בבגדי צבע [של] אשה: א"ר יהודה אמר שמואל אפילו שטוחין על גבי כותל א"ר פפא ובמכיר בעליהן אמר רבא דיקא נמי דקתני ולא בבגדי צבע אשה ולא קתני ולא בבגדי צבעונין שמע מינה

אמר רב חסדא הני מילי בעתיקי אבל בחדתי לית לן בה דאי לא תימא הכי אנן מנא לאשפורי היכי יהבינן הא קא מסתכל

ולטעמיך הא דאמר רב יהודה מין במינו מותר להכניס כמכחול בשפופרת הא קא מסתכל אלא בעבידתיה טריד ה"נ בעבידתיה טריד

אמר מר ממנה מת נימא פליגא דאבוה דשמואל דאמר אבוה דשמואל אמר לי מלאך המות אי לא דחיישנא ליקרא דברייתא הוה פרענא בית השחיטה כבהמה דלמא ההיא טיפה מחתכה להו לסימנין

ממנה מסריח מסייע ליה לרבי חנינא בר כהנא דא"ר חנינא בר כהנא אמרי בי רב הרוצה שלא יסריח מתו יהפכנו על פניו:

ת"ר (דברים כג, י) ונשמרת מכל דבר רע שלא יהרהר אדם ביום ויבוא לידי טומאה בלילה

מכאן א"ר פנחס בן יאיר תורה מביאה לידי זהירות זהירות מביאה לידי זריזות זריזות מביאה לידי נקיות נקיות מביאה לידי פרישות פרישות מביאה לידי טהרה טהרה מביאה לידי חסידות חסידות מביאה לידי ענוה ענוה מביאה לידי יראת חטא יראת חטא מביאה לידי קדושה קדושה מביאה לידי רוח הקודש רוח הקודש מביאה לידי תחיית המתים וחסידות גדולה מכולן שנאמר (תהלים פט, כ) אז דברת בחזון לחסידיך

ופליגא דרבי יהושע בן לוי דא"ר יהושע בן לוי ענוה גדולה מכולן שנאמר (ישעיהו סא, א) רוח ה' אלהים עלי יען משח ה' אותי לבשר ענוים חסידים לא נאמר אלא ענוים הא למדת שענוה גדולה מכולן:

אין מוכרין להן וכו': ת"ר מוכרין להן אילן על מנת לקוץ וקוצץ דברי ר' יהודה רבי מאיר אומר אין מוכרין להן אלא קצוצה שחת על מנת לגזוז וגוזז דברי רבי יהודה ר"מ אומר אין מוכרין להן אלא גזוזה קמה על מנת לקצור וקוצר דברי רבי יהודה ר' מאיר אומר אין מוכרין אלא קצורה

וצריכא דאי אשמעינן אילן בהא קאמר רבי מאיר כיון דלא פסיד משהי ליה אבל האי דכי משהי לה פסיד אימא מודי ליה לר' יהודה

ואי אשמעינן בהני תרתי משום דלא ידיע שבחייהו אבל שחת דידיע שבחייהו אימא מודי ליה לר' מאיר

ואי אשמעינן בהא בהא קאמר ר' מאיר אבל בהנך אימא מודי ליה לרבי יהודה צריכא

איבעיא להו בהמה על מנת לשחוט מהו

התם טעמא מאי שרי ר' יהודה דלאו ברשותיה קיימי ולא מצי משהי להו אבל בהמה כיון דברשותיה דעובד כוכבים קיימא משהי לה או דלמא לא שנא

ת"ש דתניא בהמה ע"מ לשחוט ושוחט דברי רבי יהודה רבי מאיר אומר אין מוכרין לו אלא שחוטה:

מתני׳ אין משכירין להם בתים בארץ ישראל ואין צריך לומר שדות ובסוריא

[It was said above.] 'Nor at a woman's gaudy garments!' Said R. Judah b. Samuel: Even when these are spread on a wall. Whereon R. Papa remarked: That is if he knows their owner. Said Raba: This is also proved by the wording which reads, 'Nor at a woman's gaudy garments,' but does not read 'at gaudy garments.'  This proves it. R. Hisda said: That can only refer to such as had been worn,  but in the case of new ones it does not matter; for were you not to say so, how could women's dresses be handed to a trimmer; he must needs look at them! — And according to your opinion, [how will you explain] the statement of Rab Judah  that in the case of animals of the same kind one may bring them together [for mating] in the very closest manner; surely he, too, must needs look!  — But, we assume that what he cares about is only his work; so here, too, it is only his work that he cares about. The Master said: 'From it he dies.' Shall we say, then, that this differs from the statement of Samuel's father?  For Samuel's father said: The Angel of Death told me, Were it not for the regard I have for people's honour, I could cut the throat of men as widely as that of an animal [is cut]'!  — Possibly, it is that very drop that cuts into the organs of the throat. [The above-mentioned statement.] 'From it the corpse deteriorates' supports the view of R. Hanina b. Kahana. For R. Hanina b. Kahana stated: It had been said in the school of Rab that if one wants to keep a corpse from deteriorating, he should turn it on its face. Our Rabbis taught: The words, Thou shalt keep thee from every evil thing,  mean that  one should not indulge in such thoughts by day as might lead to uncleanliness by night. Hence R. Phineas b. Jair said:  Study leads to precision, precision leads to zeal, zeal leads to cleanliness, cleanliness leads to restraint, restraint leads to purity, purity leads to holiness, holiness leads to meekness, meekness leads to fear of sin, fear of sin leads to saintliness, saintliness leads to the [possession of] the holy spirit, the holy spirit leads to life eternal,  and saintliness is greater than any of these, for Scripture says. Then Thou didst speak in vision to Thy saintly ones.  This, then, differs from the view of R. Joshua b. Levy. For R. Joshua b. Levy said: Meekness is the greatest of them all, for Scripture says, The spirit of the Lord God is upon me, because the Lord hath anointed me to bring good tidings unto the meek.  It does not say, 'unto the saints', but 'unto the meek', from which you learn that meekness is the greatest of all these. ONE SHOULD NOT SELL TO IDOLATERS A THING WHICH IS ATTACHED TO THE SOIL. Our Rabbis taught: One may sell a tree to a heathen with the stipulation that it be felled and he then fells it; this is the opinion of R. Judah. R. Meir, however says: We may only sell to heathen a tree when felled. Likewise, low-growth, with the stipulation that it be cut and he may then cut it; this is the opinion of R. Judah. R. Meir, however, says: We may only sell it to them when it is cut. So also, standing corn, with the stipulation that it be reaped and he may then reap it; this is the opinion of R. Judah. R. Meir, however, says: We may only sell it them when reaped.  And all these three instances are necessary; for were we told of the case of a tree only [we might think that] in that case only does R. Meir oppose, for, since the heathen will not lose by letting it remain in the ground, he might leave it so, but the other case [the standing corn] where he would lose by letting it remain in the soil, we might think that R. Meir would agree with R. Judah. On the other hand, were we told about the tree and the corn only [we might have thought that] it is because it is not obvious that he benefits by leaving them in the soil [that R. Judah permits], but in the case of low-growth where he obviously benefits by leaving it to grow on, we might think that he agrees with R. Meir. Were we again to be told of the case of [low-growth] only, we might have thought that it is only in that case that R. Meir objects [since it pays him not to cut it], but in the other two cases, he shares the view of R. Judah; hence all these are necessary. The question was asked: How about selling cattle with the stipulation that it be slaughtered? Shall we say that in those other instances the reason why R. Judah permits is because [the articles], not being in the heathen's domain, could not be left there altogether, whereas cattle, which is in his own domain, might be kept by him [unslaughtered], or should no distinction be made? — Come and hear: It has been taught: [We may sell a heathen] cattle with the stipulation that he should slaughter it, and he then slaughters it; this is the opinion of R. Judah. R. Meir, however, says: We may only sell it to them when slaughtered. MISHNAH. ONE SHOULD NOT LET HOUSES TO THEM IN THE LAND OF ISRAEL; AND IT IS NEEDLESS TO MENTION FIELDS. IN SYRIA.