Arakhin — Daf 31b

רבא אמר דכולי עלמא צד אחד ברבית אסור והכא ברבית על מנת להחזיר איכא בינייהו מר סבר אסור ומר סבר מותר:

מת המוכר יגאל בנו: פשיטא מהו דתימא (ויקרא כה, כט) ואיש כי ימכר בית מושב אמר רחמנא והאי לאו מכר קמשמע לן (ויקרא כה, כט) והיתה גאולתו מכל מקום:

מת הלוקח יגאל מיד בנו וכו': פשיטא מהו דתימא {ויקרא כה } לקונה אותו אמר רחמנא והא לא קנה קמ"ל והיתה גאולתו מכל מקום:

אין מונין לו שנה אלא משעה שמכר כו': תנו רבנן שנה איני יודע אם שנה לראשון אם שנה לשני כשהוא אומר עד מלאת לו שנה תמימה הוי שנה לראשון

למי חלוט רבי אלעזר אומר לראשון חלוט רבי יוחנן אמר לשני חלוט בשלמא לר' אלעזר דלדידיה קא מנינן אלא לרבי יוחנן מאי טעמא אמר רבי אבא בר ממל מה מכר לו ראשון לשני כל זכות שתבא לידו

אמר רבי אבא בר ממל מכר שני בתי ערי חומה אחד בחמשה עשר באדר הראשון ואחד באחד באדר השני זה שמכר לו באדר השני כיון שהגיע יום אחד באדר של שנה הבאה עלתה לו שנה זה שמכר לו בחמשה עשר של אדר הראשון לא עלתה לו שנה עד חמשה עשר באדר של שנה הבאה

מתקיף לה רבינא ולימא ליה אנא קדים שחין נורא מקמא דידך משום דאמר ליה את נחית לעיבורא:

וא"ר אבא בר ממל נולדו לו שני טלאים אחד בחמשה עשר של אדר הראשון ואחד באחד באדר השני זה שנולד באדר השני כיון שהגיע יום אחד באדר (השני) של שנה הבאה עלתה לו שנה זה שנולד לו בחמשה עשר באדר הראשון לא עלתה לו שנה עד חמשה עשר באדר של שנה הבאה

מתקיף לה רבינא ולימא ליה אנא קדים אכיל ירוקא מקמא דידך משום דאמר ליה את נחיתת לעיבורא אנא לא נחיתנא לעיבורא

הא תו למה לי היינו הך מהו דתימא התם דכתיב תמימה הכא דלא כתיב תמימה לא קמ"ל דשנה שנה מהדדי גמרי:

כשהוא אומר תמימה כו' רבי אומר ליתן שנת עיבורה: ת"ר (ויקרא כה, ל) שנה תמימה רבי אומר מונה שלש מאות וששים וחמשה ימים כמנין ימות החמה וחכמים אומרים מונה שנים עשר חודש מיום ליום ואם נתעברה נתעברה לו:

הגיע יום שנים עשר חודש ולא נגאל כו': ת"ר לצמיתות לחלוטין דבר אחר לצמיתות לרבות את המתנה מאי טעמא צמית צמיתות

אמרוה רבנן קמיה דרב פפא כמאן דלא כר"מ דאי כר"מ האמר מתנה אינה כמכר א"ר פפא אפילו תימא ר"מ שאני הכא דרבי רחמנא לצמיתות

אמרו רבנן לרב פפא ואמר לה רב הונא בריה דרב יהושע לרב פפא והא גבי יובל דכתיב תשובו לרבות את המתנה ור"מ לא קא מרבי אלא הא ודאי דלא כר"מ:

ת"ר המקדיש בית בבתי ערי חומה הרי זה גואל וגואל לעולם גאלו אחר מיד הקדש הגיע יום שנים עשר חודש ולא נגאל היה חלוט לו

מנא ה"מ אמר שמואל דאמר קרא {ויקרא כה } לקונה אותו ואפילו מיד הקדש ולחלטיה הקדש אמר קרא לדורותיו יצא הקדש שאין לו דורות

לא יצא ביובל למה לי אמר רב ספרא לא נצרכא אלא למוכר בית בבתי ערי חומה ופגע בו יובל בתוך שנתו סד"א ליפוק ביובל קמ"ל לא יצא ביובל:

מתני׳ בראשונה היה נטמן יום שנים עשר חודש כדי שיהא חלוט לו התקין הלל שיהא חולש מעותיו ללשכה ויהא שובר את הדלת ונכנס אימתי שירצה הלז יבא ויטול את מעותיו:

גמ׳ אמר רבא מתקנתו של הלל הרי זה גיטיך על מנת שתתני לי מאתים זוז ונתנה לו מדעתו מגורשת בעל כרחו אינה מגורשת

. Raba said: All agree that one-sided usury is forbidden, here they are disputing [the principle of] usury [received] on condition that it shall be returned,1 one holding it to be forbidden, the other to be permitted. IF THE SELLER DIED, HIS SON MAY REDEEM IT. But that is self-evident? — You might have said: The Divine Law said, And if a man sell a dwelling house,2 and this one [the son] did not sell it, therefore we are informed, then he may redeem it,2 which means any way. IF THE PURCHASER DIED, IT MAY BE REDEEMED FROM [THE HAND OF] HIS SON. But that is self-evident? — You might have said: The Divine Law said, To him that bought it,3 but this one did not buy it, therefore we are informed, ‘then he may redeem it’, which means anyway. ONE CAN RECKON THE YEAR ONLY FROM THE TIME THAT HE SOLD IT, etc. Our Rabbis taught: [It Is written:] ‘year’;4 I would not know whether this year is to be counted to the first or the second [purchaser], but as it says, ‘with the space of a full year’,5 it must mean to the first. Whose abiding [possession] does it become? — R. Eleazar said: It becomes the abiding possession of the first one. R. Johanan said: It becomes the abiding possession of the second. This is quite right according to R. Eleazar, since we reckon also according to him, but what is the reason for R. Johanan's view? — R. Abba b. Memel said: What did the first sell to the second? All the rights that may accrue to him therefrom. R. Abba b. Memel said: If one sold two houses in a walled city, one on the fifteenth day of the first Adar, and the other on the first day of the second Adar, then as soon as the first day of Adar in the next year has arrived, the year is complete for the sale of the first day of the second Adar, but for the sale of the fifteenth of Adar the year does not become complete before the fifteenth Adar in the next year. Rabina demurred: But could he not say unto him: I lighted a fire before you!6 — [That would not be effective] because he could reply: You have chosen the intercalated month! 7 Furthermore said R. Abba b. Memel: If two lambs were born to one,8 one on the fifteenth of the first Adar, and the other on the first of the second Adar, then the one born on the first of the second Adar has its year completed as soon as the first day of Adar of the next year has arrived, whereas to the one born on the fifteenth day of the first Adar the year is not complete before the fifteenth day of Adar in the next year. Rabina demurred: But [the first] could say to the [second] other: I have eaten grass before you! [That would not be effective] because it could reply: You have come down [to life] in the intercalated month, I have not arrived in the intercalated month! For what purpose was that second [case] taught? Is it not identical with the first? — You might have said: There [the reason for the change] is that it is written: ‘a full [year]’, but here, in connection with which ‘full’ is not written, it does not apply; therefore we are informed that there is an inference from the analogous ‘year’, ‘year’.9 SINCE IT SAYS A ‘FULL’ [YEAR], etc. RABBI SAYS, HE IS ALLOWED A YEAR AND ITS INTERCALARY [DAYS]. Our Rabbis taught: [It is written], ‘a full year’: Rabbi Says. He counts three hundred and sixty-five days according to the number of days in the solar year; but the Sages say: He counts twelve months from day to day, and if the year is intercalated it is intercalated to his advantage! IF THE [LAST] DAY OF THE TWELVE MONTHS HAS ARRIVED AND IT WAS NOT REDEEMED, etc. Our Rabbis taught: ‘La-zemithuth’,10 i.e., permanently. Another explanation: La-zemithuth’. that includes the gift. What is the reason? — [Since instead of] zamith [it says] zemithuth.11 — The scholars said before R. Papa: According to whom is this? [Evidently] not in accord with R. Meir; for if according to R. Meir, surely he said: ‘A gift is not treated like a sale’!12 — R. Papa answered: You may even say that it is in accord with R. Meir, but here it is different. because the Divine Law, in saying ‘la-zemithuth’ has included [the field by gift]. The scholars said to R. Papa, or as some say. R. Huna the son of R. Joshua said to R. Papa: But in connection with the Jubilee touching which it is said: Ye shall return13 includes the gift. yet R. Meir does not include [a gift]?14 — Hence indeed it is not in accord with R. Meir. Our Rabbis taught: If one consecrated a house among the houses In a walled city, he may redeem it at once, and redeem it any time in the future. If someone else redeemed it from the Sanctuary. and the [last] day of the twelve months15 has arrived and the [original owner] did not redeem it [from him who redeemed it] then it is his in perpetuity. Whence do we know this? — Said Samuel: Because Scripture said: To him that bought it, i.e., even out of the possession of the Sanctuary. But let it become the permanent possession of the Sanctuary? — Scripture said: Throughout his generations;16 that excludes the Sanctuary which has no generations.17 Why [is it written]: It shall not go out in the Jubilee?18 — Said R. Safra: That was necessary only for the case of one who sold a house among the houses in a walled city, and the Jubilee arrived within the [first] year. One might have assumed: It shall go out on the Jubilee, therefore we were taught: ‘It shall not go out in the Jubilee’. MISHNAH. BEFORETIME HE [THE BUYER] USED TO HIDE HIMSELF ON THE LAST DAY OF THE TWELVE MONTHS, SO THAT [THE HOUSE] MIGHT BECOME HIS PERMANENT [POSSESSION]. BUT HILLEL ORDAINED THAT HE [THAT SOLD IT] COULD DEPOSIT HIS MONEY IN A CHAMBER19 AND BREAK DOWN THE DOOR AND ENTER, AND THAT THE OTHER, WHENEVER HE WANTED, MIGHT COME AND TAKE HIS MONEY. GEMARA. Raba said: [One may deduce] from the ordinance of Hillel that [if a husband said to his wife]: Here is thy bill of divorce on condition that you give me two hundred zuz, and she gave it to him, then she is divorced if she did so with his consent; but if against his will, she is not divorced. return to him the value of the usufruct. The Rabbis hold even this is forbidden, for when he enjoys the usufruct it is actually interest on money lent, whilst R. Judah said: Since by this arrangement the infringement of usury is precluded. V. B.M. Sonc. ed., p. 376. n. 9. I used became mine? hence your year is completed later. possession by gift, to which the same rule applies as does to possession by purchase. purchaser, and for an inhabitant of the province the procedure of bringing that money to Jerusalem on the particular day might be very burdensome. R. Gershom suggests it was a chamber constructed ad hoc, in any court of justice, in the city wherein the case arose.