Arakhin — Daf 31a

תני חדא לוה וגואל וגואל לחצאין ותניא אידך אינו לוה וגואל ואינו גואל לחצאין לא קשיא הא רבנן והא ר"ש:

מתני׳ המוכר בית בבתי ערי חומה הרי זה גואל מיד וגואל כל שנים עשר חדש הרי זה כמין רבית ואינו רבית

מת המוכר יגאל בנו מת הלוקח יגאל מיד בנו אין מונין שנה אלא משעה שמכר שנאמר (ויקרא כה, ל) עד מלאת לו שנה

כשהוא אומר תמימה להביא את חדש העיבור רבי אומר ליתן לו שנה ועיבורה הגיע יום שנים עשר חדש ולא נגאלה היתה חלוטה לו אחד הלוקח ואחד הניתן לו במתנה שנאמר {ויקרא כה } לצמיתות:

גמ׳ מתני' דלא כרבי דתניא רבי אומר ימים אין ימים פחות משנים

ורבנן האי ימים מאי עבדי ליה מיבעי ליה מיום ליום ורבי מיום ליום מנא ליה נפקא ליה {ויקרא כ״ה:כ״ט } מעד תום שנת ממכרו

ורבנן ההוא מיבעי ליה שנת ממכרו שלו ולא שנת של מנין עולם וימים מיבעי להו למעת לעת דאי מעד תום שנת ממכרו הוה אמינא מיום ליום אין מעת לעת לא כתב רחמנא ימים

ורבי מעת לעת מנא ליה נפקא ליה מתמימה ורבנן ההוא מיבעי ליה לעיבורה

ורבי נמי הא מיבעי ליה לעיבורה הכי נמי מיום ליום ומעת לעת מעד תום שנת ממכרו נפקא:

הרי זו כמין רבית וכו': והתניא הרי זו רבית גמורה אלא שהתורה התירתו

אמר רבי יוחנן לא קשיא הא רבי יהודה והא רבנן דתניא הרי שהיה נושה בחבירו מנה ועשה לו שדהו מכר בזמן שהמוכר אוכל פירות מותר לוקח אוכל פירות אסור

רבי יהודה אומר אף בזמן שהלוקח אוכל פירות מותר אמר רבי יהודה מעשה בביתוס בן זונין שעשה שדהו מכר על פי ר"א בן עזריה ולוקח אוכל פירות היה אמרו לו משם ראייה מוכר אוכל פירות היה ולא לוקח

מאי בינייהו צד אחד ברבית איכא בינייהו תנא קמא סבר צד אחד ברבית אסור ור' יהודה סבר צד אחד ברבית מותר

One [Baraitha] taught: ‘He may not borrow and redeem. and may not redeem by halves’? — This is no difficulty: one is in accord with the Rabbis. the other with R. Simeon. MISHNAH. IF ONE SOLD A HOUSE AMONG THE HOUSES IN A WALLED CITY. HE MAY REDEEM IT AT ONCE AND AT ANY TIME DURING TWELVE MONTHS. IT IS A KIND OF [RECEIVING] INTEREST, AND YET NOT INTEREST. IF THE SELLER DIED, HIS SON MAY REDEEM IT. IF THE PURCHASER DIED, IT MAY BE REDEEMED FROM HIS SON. ONE CAN RECKON THE YEAR ONLY FROM THE TIME THAT HE SOLD IT, AS IT IS SAID: WITHIN THE SPACE OF A . . . YEAR. SINCE IT SAYS: A ‘FULL’ [YEAR] THE INTERCALARY MONTH IS INCLUDED THEREIN. RABBI SAYS: HE IS ALLOWED A YEAR AND ITS INTERCALARY [DAYS]. IF THE [LAST] DAY OF THE TWELVE MONTHS HAS ARRIVED AND IT WAS NOT REDEEMED. IT BECOMES HIS ABIDING [POSSESSION], NO MATTER WHETHER HE BOUGHT IT OR RECEIVED IT AS A GIFT, AS IT IS SAID: IN PERPETUITY. GEMARA. Our Mishnah will not be in accord with Rabbi, for it was taught: Rabbi said, Yamim [days] that means no less than two days! How do the Rabbis explain ‘yamim’? — They need it for [the indication]: From the day to the day. And whence does Rabbi know the rule ‘from the day to the day’? — He derives it from: ‘Within a whole year after it is sold’. And the Rabbis? — This [verse] is needed to teach that one considers only the year after his sale and not the universal [calendar] year, and the word yamim indicates that twenty-four astronomical hours are meant. For if [we had only] ‘within a whole year after it is sold’ [to go by], one might have assumed that is must be [a full year] from day to day, but need not be from [exact] hour to [exact] hour, therefore the Divine Law wrote: ‘Yamim’. Whence does Rabbi know that it must be from ‘hour to hour’? — He derives that from ‘full’ [year]. And the Rabbis? — That is necessary for [the inclusion of] its intercalary [days]. But Rabbi, too, requires that for its intercalary [days]? — That indeed is so, but that [the year must be full] from day to day and from hour to hour he derives from: ‘Within a whole year after it is sold’. IT IS A KIND OF INTEREST, etc. But was it not taught: This is real interest, except that the Torah has permitted it [in this case]? — R. Johanan said: This is no difficulty: One [teaching] is in accord with R. Judah, the other with the Sages. For it was taught: If one had a creditor's claim of one maneh against his neigh bour and the latter pledged unto him the sale of his field, then, if the seller has the usufruct, it is permitted, but if the purchaser has the usufruct, it is forbidden. R. Judah says: Even if the purchaser has the usufruct, it is permitted. Said R. Judah; It happened with Boethus b. Zunin that with the approval of R. Eleazar b. Azaryah he pledged his field's sale, and the purchaser had the usufruct. They said to him, [Would you adduce] evidence from there? The seller had the usufruct, not the purchaser. Wherein do they differ? — They differ with respect to one-sided usury. The first Tanna holds one-sided usury to be forbidden, whilst R. Judah is of the opinion that one-sided usury is permitted