וַיַּ֤רְא מְנֻחָה֙ כִּ֣י ט֔וֹב וְאֶת־ הָאָ֖רֶץ כִּ֣י נָעֵ֑מָה וַיֵּ֤ט שִׁכְמוֹ֙ לִסְבֹּ֔ל וַיְהִ֖י לְמַס־ עֹבֵֽד׃ס