וַיֹּ֣אמֶר אַבְרָהָ֗ם אֶל־ עַבְדּוֹ֙ זְקַ֣ן בֵּית֔וֹ הַמֹּשֵׁ֖ל בְּכָל־ אֲשֶׁר־ ל֑וֹ שִֽׂים־ נָ֥א יָדְךָ֖ תַּ֥חַת יְרֵכִֽי׃