וַיַּ֤ךְ לֵב־ דָּוִד֙ אֹת֔וֹ אַחֲרֵי־ כֵ֖ן סָפַ֣ר אֶת־ הָעָ֑םס וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד אֶל־ יְהוָ֗ה חָטָ֤אתִי מְאֹד֙ אֲשֶׁ֣ר עָשִׂ֔יתִי וְעַתָּ֣ה יְהוָ֔ה הַֽעֲבֶר־ נָא֙ אֶת־ עֲוֺ֣ן עַבְדְּךָ֔ כִּ֥י נִסְכַּ֖לְתִּי מְאֹֽד׃
וַיַּ֤ךְ לֵב־ דָּוִד֙ אֹת֔וֹ אַחֲרֵי־ כֵ֖ן סָפַ֣ר אֶת־ הָעָ֑םס וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד אֶל־ יְהוָ֗ה חָטָ֤אתִי מְאֹד֙ אֲשֶׁ֣ר עָשִׂ֔יתִי וְעַתָּ֣ה יְהוָ֔ה הַֽעֲבֶר־ נָא֙ אֶת־ עֲוֺ֣ן עַבְדְּךָ֔ כִּ֥י נִסְכַּ֖לְתִּי מְאֹֽד׃