וַיָּבֹ֨א דָוִ֣ד אֶל־ בֵּיתוֹ֮ יְרֽוּשָׁלִַם֒ וַיִּקַּ֣ח הַמֶּ֡לֶךְ אֵ֣ת עֶֽשֶׂר־ נָשִׁ֣ים׀ פִּלַגְשִׁ֡ים אֲשֶׁ֣ר הִנִּיחַ֩ לִשְׁמֹ֨ר הַבַּ֜יִת וַֽיִּתְּנֵ֤ם בֵּית־ מִשְׁמֶ֙רֶת֙ וַֽיְכַלְכְּלֵ֔ם וַאֲלֵיהֶ֖ם לֹא־ בָ֑א וַתִּהְיֶ֧ינָה צְרֻר֛וֹת עַד־ י֥וֹם מֻתָ֖ן אַלְמְנ֥וּת חַיּֽוּת׃ס