וַיֹּ֣אמֶר דָּ֠וִד לְכָל־ עֲבָדָ֨יו אֲשֶׁר־ אִתּ֤וֹ בִירוּשָׁלִַ֙ם֙ ק֣וּמוּ וְנִבְרָ֔חָה כִּ֛י לֹא־ תִֽהְיֶה־ לָּ֥נוּ פְלֵיטָ֖ה מִפְּנֵ֣י אַבְשָׁל֑וֹם מַהֲר֣וּ לָלֶ֗כֶת פֶּן־ יְמַהֵ֤ר וְהִשִּׂגָ֙נוּ֙ וְהִדִּ֤יחַ עָלֵ֙ינוּ֙ אֶת־ הָ֣רָעָ֔ה וְהִכָּ֥ה הָעִ֖יר לְפִי־ חָֽרֶב׃