וַיַּעַן֩ אֶחָ֨ד מֵעֲבָדָ֜יו וַיֹּ֗אמֶר וְיִקְחוּ־ נָ֞א חֲמִשָּׁ֣ה מִן־ הַסּוּסִים֮ הַֽנִּשְׁאָרִים֮ אֲשֶׁ֣ר נִשְׁאֲרוּ־ בָהּ֒ הִנָּ֗ם כְּכָל־ הֶהָמוֹן יִשְׂרָאֵל֙ אֲשֶׁ֣ר נִשְׁאֲרוּ־ בָ֔הּ הִנָּ֕ם כְּכָל־ הֲמ֥וֹן יִשְׂרָאֵ֖ל אֲשֶׁר־ תָּ֑מּוּ וְנִשְׁלְחָ֖ה וְנִרְאֶֽה׃ᵃ