וַיֹּ֤אמֶר דָּוִד֙ אֶל־ לִבּ֔וֹ עַתָּ֛ה אֶסָּפֶ֥ה יוֹם־ אֶחָ֖ד בְּיַד־ שָׁא֑וּל אֵֽין־ לִ֨י ט֜וֹב כִּ֣י הִמָּלֵ֥ט אִמָּלֵ֣ט׀ אֶל־ אֶ֣רֶץ פְּלִשְׁתִּ֗ים וְנוֹאַ֨שׁ מִמֶּ֤נִּי שָׁאוּל֙ לְבַקְשֵׁ֤נִי עוֹד֙ בְּכָל־ גְּב֣וּל יִשְׂרָאֵ֔ל וְנִמְלַטְתִּ֖י מִיָּדֽוֹ׃