נדרים

מתניתין אסור בפול המצרי - דכל מידי דאידגן שמעמידין אותו בכרי נקרא דגן:

וכפרוץ הדבר - פסוק הוא בדברי הימים שתיקן חזקיהו שיביאו המעשרות לאוצר לבית המקדש וכפרוץ תקנתו הרבו בני ישראל מעשר דגן תירוש ויצהר וכל תבואת שדה לרוב והשתא ס"ד דכל תבואת שדה כלומר כגון פול המצרי אסיפא דקרא סמיך דכתיב כל תבואת שדה לרוב ואי דגן כל מילי דאידגן משמע ל"ל למיכתב כל תבואת שדה ונהי דדגן דכתיב באורייתא מעשר דגנך לא משמע אלא ה' מינין מיהו ההוא דדברי הימים משמע כל מילי דאי בלשון ב"א משמע כל מידי דמדגן ההוא נמי משמע כל מילי:

הכל מודים - אפילו רבנן שאין אסור אלא מה' מינין:

מתיב רב יוסף - וה"ה לרבי מאיר דמתני' מותיב ואמר אביי לאיתויי פירות האילן וירק:

תבואת שדה לחוד - דודאי משמע כל מילי:

עללתא - כל מין דמידגן משמע:

הא לא מיבעיא ליה - דכל פירות איקרי עללתא כל דבר אוכלין מקרי עללתא וכן שאר נכסים דעללתא מידי דהוא בעין משמע כי קמיבעיא ליה שכר בתים שכר ספינות מי אמרינן כיון דבתים וספינות פוחתים בכל יום ומשתנים לאו בכלל עללתא דעללתא משמע מידי דמשבח ולא מידי דפוחת:

או דלמא כיון דלא ידיע פחתייהו - פי' שפוחתין מעט מעט ולזמן מרובה ה"ל [מידי] דמשבח ואיקרי שפיר עללתא:

שיהא מופקר לכל - שיהיה מלמד תורה לכל:

ששוקפין - לשון איסקופה הנדרסת: