תלמוד בבלי
גיטין
דף ל״ז ע״ב
לא שביק היתירא ואכיל איסורא - אומר ר"ת דמהאי טעמא נאמן אפי' בלא שבועה:
לעולם לפני יאוש כו' - לרבו שני לא דהא לשום בן חורין פרקיה ה"ה דמצי למימר לרבו שני לא דהא לפני יאוש הוא:
דלמא מימנעי ולא פרקי ליה - וא"ת מהאי טעמא כשפדאו לשום עבד ישתעבד לרבו שני וי"ל דמטעם זה אין ראוי לגזול לזה את עבדו וליתנו לחבירו ולא שייך האי טעמא אלא כשפודהו לשם מצוה לשם בן חורין:
בין כך ובין כך ישתעבד כדחזקיה - פירש בקונטרס לרבו ראשון וכן מגיה ר"ת דאי כשפדאו לשם עבד ישתעבד לשני יפיל עצמו לגייסו' כדי שירויח לענין מציאה ומתנה דלא קני ליה שני אלא למעשה ידיו ופעמים נמי שהוא שונא לרבו ראשון מתמול שלשום ומפקיע עצמו ממנו ומיהו נוכל לומר דלא פליג ר' שמעון בן גמליאל אתנא קמא אלא בפדאו לשום בן חורין דמשום דבר מועט לא יפיל עצמו לגייסות:
אי לפני יאוש קאמריתו - אע"פ שמסתפק ר' שמעון בן גמליאל בדברי רבנן מ"מ לא מסתבר ליה לרבא כלל לומר דפליג לפני יאוש:
Sefaria
כתובות ל״ו. · שבת קמ״ח: · מכות י״ב: · מִשְׁלֵי ל״א:ח׳ · כתובות פ״ט. · וַיִּקְרָא כ״ה:מ״ה · יבמות מ״ו.
מסורת הש״ס
כתובות ל״ו. · שבת קמ״ח: · מכות י״ב: · יבמות מ״ו. · כתובות פ״ט.