תלמוד בבלי
עירובין
דף ט״ו ע״א
תא שמע העושה סוכתו - בפ' הישן (סוכה דף כד:) מוקי לה דעביד לה בהוצא ודפנא דלא תקשי לרב אחא בר יעקב דאמר כל מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח פירוש שהרוח מנענעת' לכאן ולכאן אינה מחיצה ואמאי כשרה והא קאזיל ואתי ולפי זה לא פריך הכא מידי והוה מצי למימר ולטעמיך אי נמי משמע ליה דמיירי בכל ענין בין הוי רוב דופן מעובי האילן שאינו הולך ברוח בין דהוי רוב דופן מן הנוף:
אי הכי מאי למימרא - ולא סגי בשינויא דלעיל דלא הוה נקט תרתי אטו חדא:
תל ונקע מאי איכא למימר - ולא תקשי מכאן למ"ד מחיצה שאינה עשויה בידי אדם לא שמה מחיצה דלא אתיא למעוטי אלא דבר שאינו ראוי להעשות בידי אדם כגון בעלי חיים:
אביי לטעמיה - היינו לחד לישנא דלעיל גבי היה גבוה מכ' ובא למעטו (ד' ה.) דקסבר דאפילו קורה משום מחיצה וכל שכן לחי ואותו לשון תופס עיקר ורבא לטעמיה דאמר לעיל אחד זה ואחד זה משום היכר ור"ח לא גרס לטעמיה אלא גרס בהדיא אביי אמר לחי משום מחיצה ורבא אמר לחי משום היכר:
לא סבר לה מר למסמך אדיקלא - אף על גב דרב הונא אית ליה בפירקין (ד' יז) שבת הואיל והותרה הותרה ולא צריך למסמך אדיקלא הא מסיק לקמן דמודה רב הונא היכא דליתנהו למחיצות דלא אמרינן הואיל והותרה הותרה אי נמי הכא לפי דברי רב היה מקשה:
Sefaria
סוכה כ״ד. · סוכה כ״ד: · סוכה כ״ד: · סוכה כ״ד: · סוכה כ״ה. · עירובין נ׳: · עירובין ט׳: · סוכה י״ט. · תמורה כ״ח: · סוכה כ״ד: · עירובין י״ט: · עירובין צ״ט: · סוכה כ״ד:
מסורת הש״ס
סוכה כ״ד. · סוכה כ״ד: · סוכה כ״ה. · עירובין נ׳: · עירובין ט׳: · סוכה י״ט. · תמורה כ״ח: · עירובין י״ט: · עירובין צ״ט: