תלמוד בבלי
חולין
דף ס״ט ע״א
ותבעי לך קדשים קלים בירושלים - רב חנניא הוה מיבעי ליה בעזרה משום דחשיבה מחיצה יותר אפי' לענין שחיטת קדשים קלים ומיהו בנולד כולו בעזרה לא קא מיבעי ליה דפשיטא דטעון שחיטה:
דאתא אבן פקועה דכוותיה - שיש בו איסור יוצא בחד אבר:
או דלמא תרי איסורי אמרינן - לאו דוקא תרי איסורי אמרינן דאיכא נמי איסור גיד הנשה:
תלתא לא אמרינן - תימה מאי קמיבעיא ליה והא קי"ל (לעיל חולין דף נח.) דזה וזה גורם מותר:
אלמה א"ר יוחנן השוחט בהמה ומצא בה דמות יונה אסור באכילה בעינן פרסות וליכא - נראה דוקא נקט דמות יונה שהוא אסור גם כשיצא לאויר העולם לפי שאינו מתקיים אבל מצא בה בהמה גמורה שראוי להיות מותר ורגליה רגלי יונה או שאין לה רגלים כלל מותרת דלא ממעט ר' יוחנן מידי שראוי להיות מותר כשיצא לאויר העולם דההיא חשיב כמפריס פרסה להיות ניתר בשחיטת אמו כמו שחשוב כמפריס פרסה כשיצא לאויר העולם דלא על חנם תפס ר' יוחנן דמות יונה ולא נקט עובר שרגליו דמות יונה או עובר שאין לו רגלים וכי פריך קלוט במעי אמו ליתסר אליבא דרבי שמעון דוקא פריך דאסר ליה כשיצא לאויר העולם כדפרישית לעיל:
Sefaria
חולין ע״ז. · חולין ע״ה: · חולין ע״ד: · חולין צ״ב: · בְּרֵאשִׁית ל״ב:ל״ג · דְּבָרִים י״ד:ו׳ · וַיִּקְרָא כ״ז:י׳ · דְּבָרִים י״ד:ו׳ · חולין ע״ג. · דְּבָרִים י״ד:ו׳ · נידה כ״ג:
מסורת הש״ס
חולין ע״ד: · חולין צ״ב: · חולין ע״ג. · נידה כ״ג: · חולין ע״ה: