תלמוד בבלי
בבא קמא
דף קי״ז ע״ב
דילכון אמרי דילהון היא - פי' הקונטרס התורה היא של בני בבל וקשה בפרק לולב וערבה (סוכה דף מד. ושם ד"ה והא) גבי הא דקאמר ערבה יסוד נביאים היא ושכחום וחזרו ויסדום ופריך מי א"ר יוחנן הכי והא"ר יוחנן דילכון אמרי דילהון הוא ופירש בקונטרס אלמא לא שכחוה בגולה ומאי פירכא היא וכי מפני שהיו בעלי תורה אין יכול להיות ששכחו תורת ערבה ועוד בכמה דוכתין אמר שכחום וחזרו ויסדום ולא פריך עלה הכי ואור"ת כפר"ח שלתלמידיו מבבל שהיו בפניו היה מדבר וה"ק דילכון אמרי רב כהנא שהיה שלכם אמר שערבה דילהון הוא כלומר מנהג של נביאים ופריך אמאי דקאמר התם לעיל תסתיים דרבי יוחנן דאמר יסוד נביאים היא והאמר ר' יוחנן דילכון אמרי דילהון הוא ולשון דילהון משמע ליה מנהג נביאים ולא יסוד נביאים וכן צ"ל בהמגרש (גיטין פד: ושם ד"ה ר"י) גבי ההיא דא"ר יוחנן דילכון אמר הואיל וקנאתו להתגרש בו שלתלמידיו מבבל היה אומר כן על רב כהנא ובקונט' פי' שם דלחזקיה רבו שהיה חולק שם עליו היה אומר כן ואין נראה [לומר] שבשעה שלמד רב כהנא לפני ר' יוחנן היה רבי יוחנן ראש ישיבה בעוד שרבו חזקיה היה בחיים: [ועיין תוספות מנחות כג: ד"ה כי]:
ואי לאו אדעתא דכספא אתו - ואע"ג דאמר לעיל נשא ונתן ביד חייב אור"י דשאני שומר שלדעת כן הפקידוהו שיציל עצמו בו אם יבואו עליו אדעתא דכסא דכספא:
אין לך פדיון שבויים גדול מזה - אע"ג דמשמע דהוי אמיד מדלא מפליג כדמפליג לעיל מ"מ הואיל ולא היה לו באותה שעה מה ליתן להם חשיב פדיון שבויים:
Sefaria
סוכה מ״ד. · בבא קמא ו׳: · סנהדרין ו׳. · סנהדרין ל״ג. · בכורות כ״ח: · שבועות ל״ז: · וַיִּקְרָא ה׳:כ״א · וַיִּקְרָא ה׳:כ״ד · עירובין כ״ז: · סוכה נ׳: · נזיר ל״ד: · בכורות נ״א. · שבועות ד׳: · בבא מציעא נ״ז: · בבא מציעא נ״ו: · בבא קמא ס״ד:
מסורת הש״ס
סוכה מ״ד. · שבועות ל״ז: · עירובין כ״ז: · סוכה נ׳: · נזיר ל״ד: · בכורות נ״א. · שבועות ד׳: · בבא מציעא נ״ז: · בבא מציעא נ״ו: · בבא קמא ס״ד: · סנהדרין ו׳. · סנהדרין ל״ג.