תלמוד בבלי
בבא קמא
דף ק״ו ע״ב
ולישני ליה כגון שעמד בדין ואמרו ליה צא תן לו. והשתא צריך להוסיף על הברייתא ולפרש הכי היכן שורי א"ל נגנב משביעך אני ואמר אמן ואח"כ באו עדים ואמרו שיש בידו ועמד בדין וא"ל צא ותן לו ואח"כ טבחו והעדים מעידים אותו שאכלו משלם תשלומי כפל ואף ע"ג דהשתא צריך להוסיף על הברייתא ולפרש בדוחק ניחא ליה לגמרא לאוקמי הכי מלאוקמי כשאכלו נבלה שזה נראה לו דוחק יותר:
אבל אכלו כשהוא גדול מאי הכי נמי דמשלם כו' - משמע אם נשבע ובאו עדים שאכלו משלם תשלומי כפל ותימה אמאי בעי שבועה מעיקרא כשאמר נגנב יהא נאמן במגו דאי בעי אמר החזרתיו לך כשהייתי קטן יהא נמי נאמן לומר נגנב בלא שבועה וי"ל דהכא מיירי שטוען זה הקטן כשהגדיל נתתי לך פקדון כשהייתי קטן ויודע אני שיש בידך עכשיו דהשתא לא שייך למימר מגו דהאכלתיו כשהיה קטן דא"כ הוה כפר במה שאמר ליה עדיין ישנה בידך ואין זה מגו כדאמר לקמן דאין מעיז פניו לומר להד"ם:
הא לא אתי מכח בן דעת - ואליבא דרב אשי דאמר אין יכול להשביע כלל כל מה שהפקידו בקטנותו אפילו הפקדון בעין אבל לשינויא קמא יכול להשביעו כשהוא בעין:
Sefaria
גיטין נ״ה: · בבא קמא ע״ד: · בבא קמא ס״ג: · בבא קמא ס״ב: · בבא מציעא ל״ג: · בבא קמא ק״ח. · שְׁמוֹת כ״ב:ו׳ · שְׁמוֹת כ״ב:ז׳ · שבועות מ״ט. · בבא קמא ס״ח: · בבא קמא ע״ח: · בבא קמא ס״ג. · שְׁמוֹת כ״ב:ח׳ · כתובות ע״ג: · יבמות ק״ט. · שְׁמוֹת כ״ב:ו׳ · שְׁמוֹת כ״ב:ח׳ · שְׁמוֹת כ״ב:ח׳
מסורת הש״ס
בבא קמא ס״ח: · בבא קמא ע״ח: · בבא קמא ס״ג. · כתובות ע״ג: · יבמות ק״ט. · גיטין נ״ה: · בבא קמא ע״ד: · בבא קמא ס״ג: · בבא קמא ס״ב: · בבא מציעא ל״ג: · בבא קמא ק״ח. · שבועות מ״ט.