תלמוד בבלי
ערכין
דף ז׳ ע״א
מיתיבי בור ברה"ר - לרבה פריך דאמר לעיל מצוה הכתובה בתורה לאו ככתובה בשטר דמיא וכן העתיק ר"ת בספרו ומצי נמי למפרך לרב יוסף דהא סבר נמי שיעבודא לאו דאורייתא אלא פירש דבריו יותר:
אמר רב אילא א"ר כשעמד בדין - לאו משום קושיא דרבה משני רב הכי שהרי רבה שנים רבות אחר רב היה אלא משום דפרכינן ליה מיניה בפרק גט פשוט (ב"ב דף קעה:) דאמר התם דמלוה על פה אינו גובה מן היורשין ולנפשיה משני:
דיתבי דייני אפומא דבירא - ומ"מ איצטריך למימר מת וקברו דס"ד דבעינן יבא בעל השור ויעמוד על שורו (סנהדרין דף יט.) קמ"ל דשפיר עמד עליה:
מזין עליו מדם חטאתו ומדם אשמו - דאין חטאת [ואשם] קריבה לאחר מיתתו אבל עולתו קריבה:
ישבה על המשבר כו' - פרש"י קודם שנגמר דינה וליתא דאיוצא ליהרג קאי וכל היוצא ליהרג לאחר גמר דין כדמשמע בכל הנהו דמדכר לעיל במתני' בשמעתין וכן משמע בפ' כל הגט (גיטין דף כח:) דמדבר ביוצא לידון ויוצא ליהרג והיינו טעמא דרישא דאין ממתינין משום עינוי הדין (כלל) כדמשמע פרק אחד דיני ממונות (סנהדרין דף לה.) דליכא עינוי הדין אלא לאחר גמר דין מדקאמר היכי ליעביד לדייניה במעלי שבתא ולגמר דיניה בשבתא וליקטליה בחד בשבתא נמצא אתה מענה את דינו וכו' ליגמר דיניה בחד בשבתא קא מנשו לטעמייהו ולעינוי לא חיישינן:
Sefaria
שְׁמוֹת כ״א:כ״ב · דְּבָרִים כ״ב:כ״ב · בבא בתרא קמ״ב. · נידה מ״ד. · בבא בתרא קי״ד: · בבא בתרא קנ״ט: · בבא בתרא קע״ה: · מנחות ע״ט:
מסורת הש״ס
בבא בתרא קמ״ב. · נידה מ״ד. · בבא בתרא קי״ד: · בבא בתרא קנ״ט: · מנחות ע״ט: