תלמוד בבלי
ערכין
דף ה׳ ע״א
ימכר לצרכי עולה - וא"ת וכי לוקח זה מקריב עולה חסירה אבר שאין אבר זה שלו הא פרכינן פ"ק דתמורה (דף יא:) ומשני כגון דאמר הרי עלי עולה בחייה כלומר כמו שיכול לחיות ואע"פ שנחתך רגלה מן הארכובה ולמטה והא דלא קא משני כגון דאמר רגלה של זו עולה לפטור עולתו של פלוני כמ"ד פ"ק דחולין (דף כג:) הרי עלי לחם לפטור תודתו של פלוני י"ל דלא נקט לה אלא על לשון מימרא דאמורא אבל לשון הברייתא לא מישתמע הכי:
והא מר הוא דאמר הקדיש זכר לדמיו - מכאן משמע דגרסי' רבה שלא אמר אביי מר לרבא חבירו אע"ג דאשכחנא דאמר רב יוסף לאביי תלמידו מר דגברא רבה הוא ידע מאי קאמינא בזבחים פ' קדשי קדשים (זבחים דף סב.) התם שאני שהבין אביי מה שלא הבינו אחרים:
דבעי רבה דמי ראשי לגבי מזבח כו' תיקו - היינו מקמי דלשמעינן מתני' דלעיל כדמסקינן:
(בעי רבה דמי ראשי למזבח -) צריך עיון אמאי לא נקט ערך ראשי לגבי מזבח כמו בבעיא דבסמוך:
בעי רבא ערכי עלי לגבי מזבח - אי רבה גרסי' בכולן יש לפרש באם תמצא לומר כדלעיל:
אדם יודע שאין ערך לפחות מבן חדש - ואפילו אינו יודע מ"מ דעתו ע"פ שתקנו חכמים הלשון וא"ת מאי שנא מדאמר פרק תמיד נשחט (פסחים דף סג.) המתכוין לומר תרומה ואמר מעשר מעשר ואמר תרומה לא אמר כלום ויש לומר דלא אמר כלום ממה שמוציא בפיו אבל מה שבלבו הוי קיים ועוד יש לומר דהתם שאני שמה שאמר בפיו אינו רוצה ובמה שאמר בלבו טעה:
Sefaria
וַיִּקְרָא כ״ז:ט׳ · וַיִּקְרָא כ״ז:ט״ז · סנהדרין פ״ח. · סנהדרין ט״ו. · וַיִּקְרָא כ״ז:ט׳ · חולין קל״ה. · תמורה י״א: · שבועות י״א.
מסורת הש״ס
סנהדרין פ״ח. · סנהדרין ט״ו. · חולין קל״ה. · תמורה י״א: · שבועות י״א.