תלמוד בבלי
ערכין
דף ל׳ ע״א
דלמא אינה מכורה ומעות מתנה מידי דהוה אמקדש אחותו - ומיהו לפי האמת שהוכחנו דמעות חוזרים אמרי' דלא דמי למקדש אחותו לפי שאדם יודע שאין קדושין תופסין באחותו וגמר ונתן לשם מתנה אבל במוכר שדהו בשנת היובל אין העולם בקיאין בכך ולא גמר לשום מתנה:
לא ימכור ברחוק ויגאול בקרוב - ה"ה איפכא דלא אלא אורחא דמילתא נקט:
איכא בינייהו דאייקר וזל ואייקר - ה"ה דהוה מצי למימר דאייקר וזל בלוקח אחד בלבד דאילו לרבי דלא דריש העודף בין לאיש אשר מכר בין לאיש אשר בתוכה צריך לגואלה כפי המכר דהיינו ביוקר ולרבי דוסתאי ברבי יהודה אזלינן בתר העלוי שבקרקע ונגאלת כפי העלוי אלא לפי דאיירי במתניתין בשני מוכרין ניחא ליה למינקט נמי איכא בינייהו בשני מוכרין:
Sefaria
קידושין נ״ו: · נידה מ״ח. · וַיִּקְרָא כ״ה:ט״ו · וַיִּקְרָא כ״ה:כ״ז · וַיִּקְרָא כ״ה:כ״ז · וַיִּקְרָא כ״ה:כ״ז · וַיִּקְרָא כ״ה:מ״ח · וַיִּקְרָא כ״ה:כ״ו · וַיִּקְרָא כ״ה:נ״א · קידושין כ׳. · וַיִּקְרָא כ״ה:נ״ב · דְּבָרִים ט״ו:י״ח · וַיִּקְרָא כ״ה:נ׳ · סוטה מ״ה.
מסורת הש״ס