תלמוד בבלי
ערכין
דף ט״ז ע״ב
וענוה שלא לשמה - שעושה עצמו עניו ואינו רוצה להוכיחו ואותה ענוה לא לשם שמים היא אלא שלא ישנאנו וי"מ ענוה שלא לשמה פירוש משום גאוה או שיאמרו אדם עניו הוא ומשפיל עצמו ושותק בחירופו ועלבונו ולא לשם שמים אלא לקנות שם אבל בקונט' שפירש ענוה שלא לשמה שמונע תוכחה מן הצריכים לא ישר אלי דהוה רשע גמור:
חס ליה דליכסוף זרעיה דרב על ידאי - וזהו ענוה שלא לשמה שהניחו לביישו משום כבוד אביו:
ומאן דאמר עד נזיפה הא כתיב הכאה וקללה - ואם תאמר למאן דאמר נמי קללה הא כתיב הכאה וי"ל שמא כדמשני אגב חביבותא דיונתן אי נמי לא דריש ליה קרא דויטל שאול כיון דליתיה בהאי קרא דויחר אף שאול אלא קרא אחרינא הוא:
(לעיל) לעולם אל ישנה אדם מאומנות אביו ומאומנות אבותיו - ומייתי ראיה שאמו היתה מבני דן ולקח לו אומנות אבותיו:
הכי גרסינן דאמר מר אימיה מדן ואבוה מנפתלי דבדברי הימים (ב ב) כתיב ואמו מבני דן:
Sefaria
שְׁמוּאֵל א כ׳:ל׳ · שְׁמוּאֵל א כ׳:ל״ג · שְׁמוּאֵל א כ׳:ל׳ · בְּרֵאשִׁית י״ג:ג׳ · בְּרֵאשִׁית י״ג:ג׳ · מְלָכִים א ז׳:י״ג · וַיִּקְרָא י״ג:מ״ו · שְׁמוֹת ל״א:ו׳ · דִּבְרֵי הַיָּמִים ב ב׳:י״ג · שְׁמוֹת ל״ח:כ״ג · וַיִּקְרָא י״ד:ד׳ · וַיִּקְרָא י״ט:י״ז · יבמות ס״ה: · וַיִּקְרָא י״ט:י״ז · בבא בתרא ט״ו: · מִשְׁלֵי ט׳:ח׳ · פסחים נ׳: · הוריות י׳: · סוטה כ״ב:
מסורת הש״ס