זבחים

ואע"ג דתרתי לאו דוקא תרתי דוקא - אע"ג דמותבינן ארבעה פרכי איכא תרתי שאינן עיקר כדמפרש ואזיל:

תרתי מיהא דוקא - והשתא מפרש אמאי תרתי לאו דוקא:

ולרב פנחס כו' - ולקמן בשילהי שמעתין אזלה לה הך פירכא דלאחר מיתה:

לכפר עליו - היינו זריקה אלמא זריקה לשם בעלים בעיא:

את שעליו - כגון נדר דאמר הרי עלי עולה חייב באחריותו אם הפריש בהמה לנדרו אם מתה או נגנבה דהכי משמע אותו שעליו יקריב אותו ונרצה לו ועד שיקריבנו לא נרצה ולא נפטר:

את שאינו עליו - כגון דאמר הרי זו עולה:

מונרצה לו לכפר קאמר - דהכי משמע לו לכפר ולא לחבירו:

שכן עבודה שחייבין עליה בחוץ - דכתיב (ויקרא י״ז:ג׳) אשר ישחט מחוץ למחנה וזורק נמי מרבינן ליה לקמן בפ' השוחט (זבחים דף קז.) דם שפך לרבות הזורק תאמר בקבלה והולכה שאין חייבין עליה בחוץ דתנן בפ' בתרא (שם קיב:) והיוצק והבולל כו' והמקבל דמים בחוץ פטור:

יעשה כלל - שיהו כל עשיותיו לשם שלמים:

זבח פרט - שחיטה הוא דבעי לשמה:

אי כתיב יעשה שלמים זבח כדקאמרת - דמשמע כללא שיהו עשייתו שלמים:

השתא דכתיב יעשה זבח שלמים - לא גמר הכלל את דבריו ולא נשלם להשמיענו על מה הוזכרו כאן העשיות עד שבא זבח והפסיק את הדבר:

כלל שאינו מלא - ולא נתמלא דבריו להשלים מלא פרדאשביי"ן בלע"ז:

עשייתו - עבודות המיוחדות שחיטה וזריקה קבלה והולכה:

לה' - יעשה זבח שלמים לה':

שפיכת שירים - שנשפכין שירי הדם ליסוד [אחר] שנתן ארבע מתנות ואינן מעכבין כפרה:

הא תנא דבי רבי ישמעאל כו' - בשילהי אלו טריפות (חולין דף סו.) גבי פרשת חגבים:

איכא למימר הכי - עבודה וחייבין עליה בחוץ ואתיא לה זריקה:

ואיכא למימר הכי - עבודה שטעונה צפון ואתיא לה קבלה:

שקולין הן - המדות שוות והי מינייהו מפקת אי דרשת הא אנא דרישנא לאידך הלכך יבאו שניהם והולכה על כרחך לא תפקה מכלל קבלה:

מדרב אשי - מונרצה לו לכפר וכלל ופרט לאיתויי קבלה דאי לזריקה לא איצטריך:

שכן יש עמו דמים אחרים - שבאין עמו חטאת ועולה:

אשכחן שלמים - בין בשינוי קודש בין בשינוי בעלים:

שכן טעונין כו' - ושאר זבחים יש מהן שאין טעונים סמיכה ולא נסכים כגון בכור ומעשר ופסח ויש מהן שאין טעונין נסכים כגון חטאת ואשם ובכולן אין אחד שיהא טעון חזה ושוק:

ליפסלו - שהרי לא נעשו כהלכתן ואין זריקתן מתרת בשרן לאכילה:

ואיצטריך - למיכתב זאת התורה למיגמר משלמים ולא תימא ממוצא שפתיך נפקא דלכתחילה בעינן לשמה: