זבחים

מתנה אחת מהן מעכבת - כדאמרן בפ' בית שמאי (לעיל זבחים לט.) מועשה כאשר עשה:

אלו ואלו - של יום הכפורים ושאר הנשרפין:

נשרפין אבית הדשן - למקום שמוציאין שם את הדשן של מזבח החיצון דכתיב ביה והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה (ויקרא ו) ובפרים הנשרפים כתיב אל שפך הדשן (שם ד) ושל יום הכפורים הקישו לפר העלם כדאמרינן בפרק ב"ש (לעיל זבחים לט.) לפר זה פר יום הכפורים:

גמ' וניתני נמי ברישא - גבי סתם של קדשי קדשים וקבול דמן כי היכי דתנא שחיטתן:

אשם מצורע קיבול דמו ביד - כדיליף לקמן שמקבל דמו לתוך כפו:

שייריה - משום דלא פסיקא ליה למיתנייה בהדי כללי דשאר קדשים שכל קבול דמן בכלי:

וכיון דלא סגי ליה נמי - בלא קבלת כלי כדיליף לקמן שני כהנים מקבלין את דמו אחד ביד ואחד בכלי הדר תנייה בהדיא ולא כללו:

ולקח - באשם מצורע כתיב ולקח הכהן מדם האשם ונתן על תנוך וגו' (ויקרא י״ד:כ״ה) מה נתינה בעצמו של כהן באצבעו דכתיב אצבע גבי שמן ויליף דם מיניה:

יכול אף למזבח - דם אשם מצורע הנזרק למזבח דמרבינן ליה לקמן בדין מתן דמים ואימורין למזבח ואע"ג דלאו בגופיה כתיבא:

כי כחטאת האשם הוא - באשם מצורע כתיב כדין חטאת דין אשם זה בעבודת הכהן מה חטאת טעונה כלי בקבלת דמה דילפינן לקיחה לקיחה בתורת כהנים כתיב בחטאת ולקח הכהן מדם החטאת (ויקרא ד׳:כ״ה) וכתיב בעולת סיני ויקח משה חצי הדם וישם באגנות (שמות כ״ד:ו׳) אף אשם זה טעון כלי אף על פי שאמרנו בו קבלה ביד: