זבחים

דאפי' אקשויי - אבר לתשמיש לא אקשו והיא שהיתה יודעת בדבר אמרה לשלוחי יהושע בלשון זה:

דאמר מר - במכילתא בפ' יתרו:

אמרה ימחל לי בשביל חבל ופשתים וחלון - במכילתא תניא הכי אמרה רבש"ע בג' דברים חטאתי בג' ימחל בחבל ופשתים וחלון שהיו מנאפים עולין אליה בחבלים דרך החלון ויורדים וגם טמנתם בפשתי העץ ובאותן שלשה דברים עצמן זכתה להציל השלוחים:

אסור לסייען - בשעת איסור הבמות כגון בזמן הזה דקדושת ירושלים אין אחריה היתר:

אורויי להן - היאך יעשו:

זילו דברו תרין עולמי גילאי - לכו וקחו שני עובדי כוכבים בחורים בני גיל אחד שכן נוי לדבר:

דמסקא ימא שירטון - לימון בלע"ז ומתייבש ונעשה קרקע דבעינן שלא נשתמש הדיוט במזבח:

ואייתו ציבי חדתי - שלא נשתמש בהן אדם שלא יהא שברי כלים:

ואפקו נורא ממרא חדתא - נ"ל שהוא פויישי"ר של איסתמא אציי"ר בלע"ז שמוציאין בו אש מן האבנים:

ה"ג כמאן כר"א בן שמוע דתניא ר"א בן שמוע אומר מה מזבח כו'. ובת"כ היא שנויה בפרשה ראשונה:

הא מודה ר' אלעזר בבמה - דקתני המוריגים לקח דוד לעצים כדבר ארונה:

כתוב אחד אומר - ברייתא זו משובשת בספרים ושנויה היא בספרי בברכת כהנים וכך היא שנויה הא כיצד מקום מזבח בחמשים וכל הבית בשש מאות רבי אומר בשם אבא יוסי בן דוסתאי גבה מכל שבט חמשים שהן שש מאות ר"א בן שמוע אומר ויקן דוד את הגורן כדמפרש בענין ויתן דוד לארונה במקום [שקלי] זהב משקל שש מאות אבל הבקר לעולה והמוריגים וכלי הבקר לעצים בכסף שקלים חמשים ויאמר ארונה וגו' (ע"כ הגי') והכי פירושא דקרא ויקן דוד את הגורן ולא פירש במה קנאו שהרי פירשו במקום אחר כבר (דברי הימים א כ״א:כ״ה) ויתן דוד לארונה במקום וגו' ואת הבקר קנה בכסף שקלים חמשים (זהב):

משקל שש מאות - לקמיה מפרש כסף שוה משקל שש מאות זהב:

מטה של טורבל - כך נקרא במסכת פרה (פי"ב מ"ט):

עיזא דקורקסא - כמין עז של עץ ויש בו יתידות חדים [וגם עשוי] חריצים חריצים קרני"ש ומוליכו ומביאו על הקשים של דישה לאחר שנידושה ומתחתכין ונעשין תבן:

מאי קרא - דהוא עשוי חריצים ומוכן לדוך ולדוק:

כסף שש מאות שקלי זהב - וה"ק כסף שוה שקלים חמשים של זהב גבה מכל שבט ושבט:

בכל מקומות ישראל - קא סלקא דעתך השתא דאפי' יצא אחד מהן חוץ למחנה ישראל אוכל קדשים קלים שם:

שער נקנור - של עזרה היה שער המזרח:

והן הן קלעים שבמדבר - לפנים משער נקנור הוה כמקום לפנים מן הקלעים במשכן:

אימא בכל מקומות מחנה ישראל - שאפי' בשעת סילוק מסעות אין נפסלים אלא מוליכן עמו ובמקום חנייתן אוכלין במחנה:

עוד אחרת היתה - מחנה רביעית חלוקה מהר הבית ומעזרה ולא היו עונשין עליה על הנכנס לה בטומאה במסכת כלים (פ"א מ"ח) מפרש מה היא חלוקתו מהר הבית:

דמחנה לויה מיהא הואי - ומחנה ישראל הוא דחסר דאם לא כן דמחנה ישראל הואי ולא מחנה לויה: