זבחים

ראש יונה - של עולת העוף והעלו בחוץ: מלח אי פריש מצוה לחזור ולמולחו כדכתיב (ויקרא ב) ולא תשבית מלח ברית:

שעת הכושר - ליקרב בפנים:

שכן קדש מקבלו - אע"פ שהוציאו אם חזר והכניסו והעלהו לא ירד כדאמרן בהמזבח מקדש (לעיל זבחים דף פד.) הלן והיוצא כו':

שחיטת לילה איכא בינייהו - לרבי שחט בהמה בלילה בפנים והעלה בחוץ פטור שלא היתה לה שעת הכושר דבשחיטתה נפסלה לר"א חייב שהרי הקדש מקבלו שאם עלה לא ירד:

רבה אמר קבלה בכלי חול איכא בינייהו - שעת הכושר ליכא קדש מקבלו איכא דכל שפסולו בקדש הקדש מקבלו:

כל היכא דנטמא גופו של זה ואח"כ נטמא הבשר - ואפילו ע"י אחרים מודה ר' יוסי הגלילי דחייב כדאמרן מה לי על ידו מה לי ע"י אחרים דטעמא דר' יוסי משום דאין איסור חל על איסור הוא וכאן איסור טומאת הגוף קודם:

כי פליגי בשנטמא בשר תחילה - ונאסר על זה משום טומאת בשר שאין חייבין עליו חטאת וכי הדר נטמא הגוף אית ליה לר' יוסי אין איסור טומאת הגוף חל על איסור זה ואע"ג דאיסור כולל הוא דאיכא למימר דמיגו דמיתסר בשאר חתיכות טהורות משום טומאת הגוף נתסר נמי בהך לא אמרינן האי מיגו הלכך אין ראיה מטמא שאכל את הטהור לכאן דהתם טומאת הגוף קדים:

ורבנן סברי אמרינן מגו - ואיסור כולל חל על איסור אחר דהא דאמרינן אין איסור חל על איסור באיסורי דעלמא קאמרינן:

נהי דלא אמרינן מגו - לחול איסור על איסור ואפילו הוא כולל מיהו הני מילי היכא דשניהן שוין אבל הכא תיתי טומאת הגוף דחמירא ותיחול בכולל על טומאת בשר דקילא דהכי אמרינן בשחיטת חולין בפרק גיד הנשה (חולין דף קא.) דרבי יוסי הגלילי לית ליה איסור חל על איסור אפילו ע"י כולל ובאיסור חמור אית ליה איסור חל על איסור כשהוא איסור כולל גבי אוכל גיד הנשה של עולה דאוקימנא כרבי יוסי הגלילי דקתני חייב שתים:

מתני' השוחט קדשים בחוץ - לאכילת הדיוט חייב:

והמעלה להדיוט פטור - משום העלאת חוץ וחייב משום עובד עבודת כוכבים ואם הזיד בעבודת כוכבים ושגג בהעלאת חוץ אינו מביא על שגגתו חטאת וטעמא מפרש בגמ':

שנים שאחזו - בגמרא מפרש לה:

העלה ונודע לו וחזר והעלה - מאותה בהמה עצמה ובגמרא מפרש פלוגתייהו:

שיעלה לראש המזבח - שיבנה מזבח לשם כך ויעלה וטעמא מפרש בגמ':

גמ' דכתיב לה' - ואל פתח אהל מועד לא יביאנו לעשות אותו לה' (ויקרא י״ז:ט׳) מכלל דבעושה לשם הכתוב מדבר:

בשחיטת חוץ נמי כתיב - (שם) ואל פתח אהל מועד לא הביאו להקריב קרבן לה':

איש איש - להביא איש ששחט לאיש:

שאני התם - בשחיטה לא מצית למידרש איש איש לחייב שנים שאחזו בסכין ושחטו:

דהא כתיב ההוא - וקא סלקא דעתך ונכרת האיש ההוא (שם):