יומא

אפשר בחולין פשיטא - דמתקנינן ליה:

לא צריכא בשבת - שאפי' הוא שבת שאסור להפריש תרומה ומעשר יפרישוה ולא יאכילוהו טבלים:

בעציץ שאינו נקוב - דטבל שלו מדרבנן ושבות דהפרשת מעשרות בשבת דרבנן אשמועינן שידחה השבות ולא יאכילוהו טבל דרבנן דאתו למשרי נמי טבל דאורייתא כי האי גוונא:

לימא תנאי היא - הך דרבה דאמר בדאפשר בחולין מתקנינן ליה ודחינן שבות דהפרשת תרומה בשבת מקמי אכילת טבל דעציץ שאינו נקוב דרבנן:

קורין לו רופא - בשבת:

וקורעין לו תרנגולת - לתת על המכה שזו היא רפואתו:

וגוזזין לו כרישין - מן המחובר להאכילו:

כרישין - כרתי:

לימא - הא דרבה ר' אלעזר בר' שמעון היא דאמר מפרישין לו תרומה בשבת ואל יאכילוהו טבל דרבנן כגון ירק ולא רבי דאי רבי האמר אין צריך לעשר:

עד כאן לא קאמר רבי אלא לענין מעשר ירק דרבנן - דלא מיחלף בטבל דאורייתא אבל דגן דאורייתא הוא אפי' רבי מודה דאף בעציץ שאינו נקוב מעשר דמיחלף בדאורייתא:

ראו נא כי אורו עיני - ביהונתן כתיב:

הכי גר' מאי אין ראיה לדבר דהתם לאו בולמוס אחזיה:

מגרר גריר - ממשיך את הלב לתאות רעבון:

ויאכל - לחם והדר ויתנו לו פלח דבילה:

אליה - בשר שמן מאד:

למזרחה של תאנה - שהשמש מכה שם מן הבקר עד חצות היום והשמש ממתק את הפרי:

וממגד - לשון מעדנים:

קפחיה - כפאו ונטל ככרו הימנו:

אהדרוהו בלגי וצעי - סבבוהו בני העיר והקיפוהו לגינין של דבש ומתיקה וקערות של תבשילין:

דייק בשמא - בשמו של בעל הבית אם נאה אם כעור:

אשלימו ליה כיסייהו - ערב שבת היה והפקידו אצלו כיסם:

דבי שמשי - של ערבי שבתות:

לית בהו ממשא - מתוך שאדם במנוחה מהרהר ורואה חלומות ומתכוון היה לדחותו שלא ילך ויטלנו:

חזו טלפחי אשפמיה - ראו עדשים על שפמו:

יהבו סימנא לדביתהו - בעליך אמר שתתני לנו כיסינו וזה לך סימן שאכלתם היום עדשים:

מים ראשונים האכילו בשר חזיר - פונדק ישראל היה מוכר לישראל דברים המותרים ומאכילם ומוכר לנכרים בשר חזיר מבושל בא ישראל לפונדק וראהו שלא נטל ידיו כשהסב לאכול ונתן לפניו בשר חזיר:

מים אחרונים הרגו את הנפש - זו היא אשתו של זה שאילו נטל מים אחרונים דרך הנוטלים ידים לקנח את שפמם בידים טופחות ולא היו עדשים נראין:

ואזניו סרוחות - גדולות וכפולות למטן:

משחקות בו - מראות בו כשפיהם לשחוק: