יומא

מסוף הספר לתחילתו - למפרע:

וכל כך למה - למה צריך לומר יותר ממה שקריתי לפניכם כתוב כאן:

שלא להוציא לעז על ספר תורה - כשרואין אותו קורא פרשה שלישית על פה יהו סבורים שספר תורה חסר אותה פרשה:

מפני כבוד ציבור - שיהו מצפין ודוממין לכך:

ונייתי אחרינא - שיהא נגלל לפרשה שלישית:

משום פגמו וכו' - שלא יאמרו חסר הוא:

ברכה שאינה צריכה - שיהא צריך לחזור ולברך:

כתיקנה - כמו שאנו אומרין אותן בתפלה:

תנו רבנן שאר התפלה - השנויה במשנה כך היא רנה תחינה בקשה מלפניך על עמך ישראל שצריכים להושע:

להראות חזותו לרבים - להראות נויו של ספר תורה ותפארת בעליה שטרח להתנאות במצוה שנאמר (שמות ט״ו:ב׳) זה אלי ואנוהו התנאה לפניו במצות לולב נאה ספר תורה נאה בקלף נאה בדיו נאה בלבלר אומן ומערב יום הכפורים הביאום שם:

אין מעבירין על המצות - ומהו דתימא האי נמי אעבורי הוא שמניח זו והולך לראות זו:

ומאי מצוה - יש בראייתן יש כאן מצוה משום ברוב עם הדרת מלך:

קמ"ל - דלאו מעבר הוא מאחר שאינו עסוק בה:

מתני' שבעת כבשים - של מוסף הן בחומש הפקודים (במדבר כ״ט:ד׳):

ופר העולה - נמי דמוסף עם תמיד של בין הערבים בטבילה חמישית:

גמ' היכי קאמר - רבי עקיבא:

ותו פר העולה לרבי אליעזר דשייריה - ולא איירי ביה אימת עביד ליה והוא הדין נמי דאיכא לאקשויי אשעיר אלא ריש מילתא נקט:

אימורי חטאת - דתנא באידך פירקין נתנם במגס עד שיקטירם:

לא משכחת לה - לסדר עבודת היום מתקנתא במשנתינו אלא משכחת לה מתקנתא לרבי אליעזר דתנא דבי שמואל דאיירי בכולהו או לרבי עקיבא דתוספתא שפירש שם את דבריו יפה בדרבי עקיבא לא גרסינן יצא ועשה:

עם תמיד של שחר - בלבישה ראשונה שנאמר במוספי כל הרגלים מלבד עולת הבקר אלמא מוספין עם עולת הבקר נעשית בסמוך להן וילמוד יום הכפורים מהם:

ואח"כ עבודת היום ואחר כך שעיר הנעשה בחוץ - ואף על פי שהוא מן המוסף לא יכול להקדימו לעבודת היום לפי שנאמר בו ושעיר חטאת אחד מלבד חטאת הכפורים למדנו ששעיר חטאת הפנימי קדמו: