יומא

דלפני עשייה - קיום המצוה:

ואימא צוואה דקרבנות - להצריך כל כהן העובד במקדש פרישה לקרבנות ציבור:

זו היא שיבה וזו היא ביאה - לדון גזירה שוה זה מזה מה שיבה חולץ וקוצה וטח אף ביאה חולץ וקוצה וטח:

ואימא כפרה דקרבנות - כגון קרבנות יחיד דכתיב בהן בכמה מקומות וכפר עליו הכהן:

מי ידעינן הי מתרמי - והלא ע"י פייס היו עובדין כדאמרינן לקמן (יומא דף כב.):

הכי גרסינן אמרי אלמה לא ניבעי פרישה לכולה משמרת בית אב - אלמה לא בתמיה אינך יכול לומר בהן פרישה הרי יש לומר על כל בית אב של משמרת החלוקין לימי שבת לשמש איש יומו שיפרשו כל בית אב שבעת ימים קודם היום הקבוע לו:

דבר הקבוע לו זמן - יוה"כ מדבר הקבוע לו זמן המילואים שנאמר (שמות מ׳:ב׳) ביום החדש הראשון באחד לחדש תקים וגו' והוא היה שמיני למילואים:

הנוהג פעם אחת בשנה - מילואים פעם אחת הוא דהוו בשנה:

אי חג המצות - כלומר יש לך לומר שעל חג המצות נאמר הואיל ופתח בו תחילה בכל מקום או על חג הסוכות הואיל ומרובה מצותו בסוכה ולולב וערבה וניסוך המים:

ליום א' - בשביל יום שמיני לבדו:

ואימא שמיני - עצרת:

הזה כתיב - כאשר עשה ביום הזה:

כזה - לא הצריך פרישה אלא לדוגמתו: