יבמות

ושחרור - ישראל ששיעבד עבדו לב"ח ושחררו הלוה יצא לחירות והמלוה גובה מלוה ממקום אחר:

בכתובתה - שהיא אלף זוז דהא מאי דאשבחו ברשותי' אשבחו:

אבל למיתן דמי ומישקל לא - אלא שלו הן עולמי' קמ"ל:

מתני' והניחה מעוברת - אע"פ שיש לה בנים הימנו והיא אוכלת בתרומה לא יאכלו עבדי צאן ברזל בתרומה לפי שהן של יורשים ויש לעובר בהן חלק ואין לעובר כח להאכילן בתרומה אי משום דקסבר עובר במעי זרה זר הוא אי משום דקסבר ילוד מאכיל שאין ילוד אין מאכיל שנאמר (ויקרא כ״ב:י״א) ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו קרי ביה יאכילו:

שהעובר פוסל - אם בת כהן נישאת לישראל והניחה מעוברת ואין לה בן אחר פוסלה מלשוב לבית אביה כנעוריה:

ואינו מאכיל - אם בת ישראל לכהן היא ומת והניחה מעוברת אין בעובר כח להאכילה וה"ה לעבדים:

אף בת כהן לכהן - כיון דאמרת שאין ילוד אינו מאכיל היאך העבדים אוכלין בתרומה מפני חלקו של עובר שהרי עבדיו הן ואין אוכלים אלא בשבילו והוא אין בו כח להאכיל:

גמ' במעי כהנת - בת כהן מעוברת מכהן. אי אמרת משום זרות ליכא ואי משום שאין ילוד איכא:

וזו לא שמעתי - לאיסור אלא להיתירא:

יש לו בנים - אחרים לבד מעובר זה:

אוכלים - העבדים בשביל בנים דעובר לית ליה זכיה:

בשביל משפחה - שאין אחד מישראל שאין לו יורשין וכל זמן שלא נולד העובר זוכה הקרוב לירושת כהן ואוכלים בגינו:

זו דברי רבי יוסי ולא סבירא ליה - לשמואל דעובר אית ליה זכיה:

בגדתאה - בעל אגדה. ל"א שם מקום שהוא בבבל ששמו בגדד:

בי עשרה - לפרסם את הדבר:

הניח בנים - הכהן ולא הניחה מעוברת:

אלו ואלו - עבדי מלוג ועבדי צאן ברזל אוכלין דעבדי מלוג אוכלין בשבילה שהיא אוכלת בשביל בניה ועבדי צאן ברזל אוכלין בשביל בנים:

הניחה מעוברת - ולא הניח לה בנים:

אלו ואלו אין אוכלין - שהעובר אינו מאכיל לא את אמו ולא את העבדים:

הניח בנים והניחה מעוברת עבדי מלוג אוכלים - שהם שלה ואין לעובר חלק בהן והיא אוכלת בשביל בניה:

עבדי צאן ברזל לא יאכלו מפני חלקו של עובר - שיש לו חלק בהן דאית ליה זכייה ולא ידעינן הי מתרמי לחלקו לפיכך עבדים אסורים לאכול:

שהעובר פוסל - בת כהן המעוברת מישראל:

ואינו מאכיל - בת ישראל המעוברת מכהן ולא את עבדיו:

הבת מאכלת - לקמן מפרש לה:

כולן זכרים ל"ג כולן אלא ה"ג זכרים יאכלו כולן נקבות לא יאכלו - אם יש זכר בבנים אוכלים העבדים בשבילו ולא חיישינן לחלקו של עובר דשמא נקבה היא ואין לה חלק במקום בן ואת"ל זכר הוא שמא תפיל שכל היולדות מחצה זכרים ומחצה נקבות ויש שמפילות סמוך מיעוטא דמפילות למחצה דנקיבות הוו להו זכרים הראוים לירש מיעוטא ולמיעוטא לא חיישינן. כולן נקבות לא יאכלו שמא יהא עובר זכר כו':

תיפוק ליה - דא"נ הויא נקבה פסלה דכיון שכל אותן שלפנינו נקבות יש לעובר חלק בהן אפילו היא נקבה: