יבמות

אין מטמאין - את המאהיל עליהם:

אתם קרוים אדם - וגבי טומאת אהל כתיב אדם כי ימות באהל (במדבר י״ט:י״ד):

נפש אדם - במדין כתיב: ומשני הא דקרי להו אדם משום דבעי למכתב בהמה גבייהו כדכתיב וחמורים ובקר וגבי בהמה מיקרו אדם אבל אדם סתמא לא מיקרו: אנשי נינוה עובדי כוכבים היו:

כל הורג נפש - במדין כתיב ומדבעו טומאת שבעה אלמא מיטמו:

ממגע ומשא מי מעטינהו - וגבי מגע אשכחן נוגע בעצם או בחלל דלא כתיב אדם הלכך אע"ג דלא מיקרו אדם מטמא במגע ובמשא:

ת"ל בתולה מעמיו יקח אשה - האי אשה לא איצטריך אלא לדרשא:

מינהו אין - כלומר המלך מינהו אבל אחיו הכהנים וסנהדרין לא מנוהו:

נתמנה לא - נתמנה לא קתני דהוי משמע דראוי היה לכך:

קטיר קחזינא הכא - קשר של רשעים אני רואה כאן שלא היה ראוי לכך אלא שנתן ממון ומינוהו:

מתני' חולץ - כהן גדול:

ולא מייבם - דאלמנה היא ואסורה לו:

גמ' לא תעשה ועשה - אלמנה לא יקח בתולה יקח (ויקרא כ״א:י״ג) ולא בעולה:

מתני' אלא אם כן יש לו בנים - משום דמצווה על פריה ורביה וה"ה לישראל ובגמרא מפרש אמאי נקט כהן:

שהיא זונה האמורה בתורה - ובגמרא מפרש לה:

אלא הגיורת והמשוחררת - דביאת עכו"ם ועבד פסלה:

ושנבעלה בעילת זנות - כגון ישראלית הנבעלת לפסול לה: