יבמות

ואנהרינהו לעיינין ממתניתין - ממשנתנו הביא ראיה לדבריו והאיר עינינו בה:

אע"פ שמותרת לבעלה - דכתיב (במדבר ה) והיא לא נתפשה אסורה הא נתפשה מותרת:

פסולה לכהונה - אם מת בעלה לא תנשא לכהן:

ותנא תונא - תנא דידן כמו אבונא אחונא:

מאי וכן - לאו אאונס ואשוגג דלעיל קאי וקתני הבא על אחת מכל העריות פסלה לכהונה ואשת איש בכלל עריות היא:

לא אהעראה - וברצון דהויא זונה:

ופרכינן עיקר העראה בעריות כתיבא - והיכי מדמה לה מתני' ליבמה כאילו מיבמה גמר לה:

אשלא כדרכה - דקתני גבי יבמה ולא חילק בין ביאה לביאה דהיינו בין כדרכה לשלא כדרכה ועלה תני וכן הבא על אחת מכל העריות פסלה לכהונה משום זונה ולעולם ברצון וגמר ביאה ביאה מיבמה דרבינן בה ולקחה שלא כדרכה:

ה"ג אלא מאי וכן אשלא כדרכה דחייבי לאוין - אלמנה לכ"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט דלא כתיב בהו משכבי אשה אבל משום העראה לא איצטריך למיתנייה דהא רבינן לעיל העראה דחייבי לאוין מקיחה קיחה דעריות:

בעלה לוקה עליה משום זונה - דכתיב זונה לא יקחו (ויקרא כא) וסתם זונה היינו מנאפת תחת בעלה שטעתה מאחר בעלה לזרים וזו אע"ג דנאנסה גבי כהן לא פליג רחמנא בין אונס בין רצון כדגמרי' מוהיא לא נתפשה דהיא מיעוטא משמע היא אשת ישראל הוא דיש חילוק בין נתפשה ללא נתפשה אבל אשת כהן אין חילוק:

משום טומאה לא - בתמיה הא אמרי' בפ"ק (דף יא:) הא מה אני מקיים אחרי אשר הוטמאה לרבות סוטה שנבעלה דכתיב לא יוכל בעלה (דברים כ״ד:ד׳):

הכל היו בכלל זונה - כל הנבעלות תחת בעליהן בין באונס בין ברצון בכלל זונה לא יקחו הן שהרי כולן נבעלו בעילת זנות והוציא לך הכתוב אשת ישראל אנוסה מן הכלל אבל אשת כהן כדקיימא קיימא:

משום טומאה - אחרי אשר הוטמאה לרבות סוטה שנבעלה:

מתני' מן האירוסין לא יאכלו בתרומה - משעה שנתקדשו לאלו קדושי עבירה נפסלה מלאכול בתרומה דבי נשא אם בת כהן היא:

ר' אלעזר ור"ש מכשירין - עד שתבעל לו ותעשה חללה כדכתיב לא יחלל שני חלולין אחד לה ואחד לזרעה:

נתארמלו או נתגרשו - מן הכהנים הללו:

מן הנשואין פסולות - דשוייה חללה בביאתו:

מן האירוסין כשרות - דאפילו ר"מ לא פסיל מן האירוסין אלא בחייהן דמשתמרת לביאה פסולה אבל מתו לא:

גמ' מה קידושי רשות - כגון ישראל שקידש בת כהן שאין קידושיה עבירה:

אין מאכילין - כלומר אין מניחין אותן לאכול דתנן לקמן האירוסין פוסלין בפ' אלמנה לכה"ג (דף סז:):

תאמר בקידושי עבירה שיש לו - לכהן זה להאכיל במקום אחר בראויה לו. כך שמעתי ולבי מגמגם חדא דאין זה לשון הש"ס והכי איבעיא ליה למימר ומה קידושי רשות פוסלין כו' ועוד מדקאמר ר' אושעיא פצוע דכא כהן שקדש בת ישראל באנו למחלוקת ר"מ ור"א ולא קתני פצוע דכא כהן שקידש בת כהן ש"מ דפלוגתא דמתני' לאו בבת כהן לחודה היא דא"כ היכי מצי רבי אושעיא למימר לרבי אליעזר ור' שמעון אכלה אימר דאמרי ר' אלעזר ור"ש בבת כהן בבת ישראל מי אמרי:

לשון אחר והוא עיקר אלמנה לכ"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט מן האירוסין לא יאכלו בתרומה - בין בבת כהן בין בבת ישראל קמיירי בבת כהן כדפרישית בבת ישראל ואליבא דמשנה ראשונה דאמר בכתובות (דף נז.) הגיע זמן ולא נישאו אוכלות משלו ואוכלות בתרומה וקאמר ר' מאיר אלמנה לכ"ג אע"פ דקדושיו קדושין וקנין כספו היא לא תאכל בתרומה כשאר הארוסות לכהן שאוכלות מן התורה מ"ט דמשתמרת לביאת עבירה ור' אלעזר ור"ש מכשירין דהא קנין כספו היא ואי משום חללה הרי כל זמן שלא בא עליה לא נתחללה:

נתארמלו או נתגרשו - מן הכהנים הללו מן הארוסין כשרות לינשא לכהנים אם נתאלמנו וגבי גרושה אם בת כהן היא כשרה לתרומה:

מן הנשואין פסולה - דשויוה חללה:

ומה קדושי רשות - ישראל שקדש בת ישראל אין מאכילה בתרומה:

קדושי עבירה - כגון אלו לכ"ש:

במקום אחר - אפילו נשאת תאמר בקדושי עבירה שיש לו להאכיל בראויה לו:

פצוע דכא - משתמרת לביאה פסולה דאורייתא היא: