תלמוד בבלי
יבמות
דף מ״ז ע״א
בכל מקום שאתך - ולקמן פריך הא אפיקתיה:
צריך להביא ראיה - שבב"ד נתגייר שמא גבעוני מהול הוא ומשום שבחא דא"י הוא דקאמר הכי ומשקר:
ה"ג מהו דתימא לא ניהמניהו:
מעמך - גר ותושב וחי עמך (ויקרא כ״ה:ל״ה):
דליכא טובה - דפסק חלב ודבש:
דקמסייעי קראי - דהא עמך כל מקום שאתך משמע ואפילו בארץ ובארצכם למה לי אלא לאו אראיה קאי דבארץ צריך להביא ראיה ולא בחוצה לארץ:
מדכתיב גר אצל ושפטתם מכאן אמר ר' יהודה גר בעי בית דין:
יכיר - את הבכור בן השנואה יכיר:
יכירנו לאחרים - שאם אין ב"ד מכירים אותו נאמן עליו אביו לומר זה בני בכור ליטול פי שנים:
בן גרושה הוא - וכהן חלל הוא:
ואין עדות לעובד כוכבים - הואיל ובניך מוחזקין בכשרות אין אתה נאמן להעיד עליהן ולפוסלן:
לפסול את בניך - דנפקא לן מיכיר ואי אתה נאמן לפסול את בני בניך:
והלכתא כרב נחמן - דאמר לדבריו עובד כוכבים הוא ואין עדות לעובד כוכבים ואפילו אבנים לא מהימן:
והתניא כרבינא - דנאמן הוא על בנו קטן שאין לו בנים וקס"ד דהא מתני' בגר שבא ואמר גר אני קמיירי:
ההיא - דקתני נאמן הוא על בנו קטן:
לענין יכיר - תניא אההיא מתני' דיכיר קאי דקתני וכשם שנאמן אדם לומר זה בני בכור כך נאמן לומר זה בני בן גרושה ועלה קתני דנאמן הוא על הקטן דהא ישראל הוא ויש לו עדות והתורה האמינתו על בנו ולא על בן בנו אבל גבי גר אפילו אבנו לא מהימן דאין עדות לעובד כוכבים:
וסחופין - שפלים וכפויין כמו סחופי כסא (שבת דף סו:) כפיית הכלי:
ואיני כדאי - ואיני ראוי להשתתף בצרתן ומי יתן ואזכה לכך:
ומודיעים אותו - לקמן מפרש טעמא דכולה מתני':