יבמות

שהולד פגום - ואם ילדה בת פסולה לכהונה כחללה:

שכן היא עצמה מתחללת - שאם מת כהן גדול אסורה אפילו לכהן הדיוט שפסלה זה בביאתו ועשאה חללה דכתיב לא יחלל זרעו (ויקרא כ״א:ט״ו) ולא כתיב ולא יחל ומשמע ב' חילולים אחד לה ואחד לזרעו והכי מפרש בקדושין (דף עז.) או אם בת כהן היא פסלה מן התרומה כדאמר במכילתין לקמן (יבמות דף סח.) תאמר במחזיר גרושתו שאין היא עצמה מתחללת דאי למפסלה לכהן לא מפסלה בהאי חזרה דהא פסולה וקיימא משעת גירושין ואי לתרומה לא מתסרא בהכי כדאמר בפרק אלמנה לכהן גדול (לקמן יבמות דף סט.):

המחזיר גרושתו - משנשאת:

אין לו בה קדושין - דקסבר ר"ע אין קדושין תופסין בחייבי לאוין:

והיא פסולה - לכהן דזונה היא:

וולדה פסול - ממזר הוא:

למאן - קתני ולדה כשר לאו לכהונה:

הא כדאיתא והא כדאיתא - היא כשרה לכהונה ולדה כשר לבא בקהל אבל לכהונה פגום:

ה"נ מסתברא - דהא כדאיתא והא כדאיתא:

והיא תועבה - דקא פרכת היא תועבה ואין בניה תועבין לא תידוק הכי אלא היא תועבה ואין צרתה תועבה ליאסר לייבום אלא מתייבמת:

ר' יהושע - דאמר במתניתין (לקמן יבמות דף מט.) אין ממזר אלא מחייבי מיתות:

עשאה זונה - ופסלה לכהונה. אבל לעיל גבי מחזיר גרושתו ליכא לשנויי הכי דאמר בפרק אלמנה לכ"ג לקמן (יבמות דף סט.) ואימא נבעלה לפסול לה מחזיר גרושתו ומשני זר אצלה מעיקרא בעינן: