יבמות

והא תמר איעברא בביאה ראשונה - מיהודה כדאמר לקמן דער ואונן שלא כדרכן שמשו:

באצבע מיעכה - קודם ביאה ופתחה פתוח והוו ליה כב' ביאות:

כל מועכות של בית רבי - המשירות בתוליהן באצבעותיהן תמר שמן:

כל כ"ד חדש - שתינוק יונק:

דש מבפנים וזורה מבחוץ - כדי שלא תתעבר ותגמול את בנה וימות:

אלא כמעשה ער ואונן - אלמא תמר פתח פתוח היה לה:

אותה - ואשה (כי) [אשר] ישכב איש אותה שכבת זרע ורחצו במים. אותה מיעוטא הוא:

פרט לכלה - דלא בעיא טבילה משום טומאת ביאה ראשונה כדמפרש טעמא לקמן:

הון - שם חכם:

על תכשיטי כלה - כחל ושרק שנותנת על פניה ואם תטבול יעבירום המים:

לפי שאין אשה מתעברת מביאה ראשונה - ולא שכבת זרע קרינן ביה דאין ראוי להזריע ומיהו מיעוטא משכבת זרע לא נפקא הואיל והאי מקום ראוי להזריע הוא בביאה שניה ומשום נוגע בשכבת זרע נמי לא מיטמיא דטומאת בית הסתרים לא מטמאה אלא שגזרת הכתוב היא בביאה וכן הוא במסכת נדה (דף מא:):

להעראה - שלא הזריע אי למ"ד נשיקה אי למ"ד הכנסת עטרה:

שלא כדרכה והעראה מש"ז נפקא - שלא כדרכה אינו מקום זרע העראה לאו שכבת זרע הוא דאין כאן זרע הלכך תרוייהו משכבת זרע מימעטי:

לבת רב חסדא - אשתו דרבא:

אבתריך - ששהית עשר שנים אחר בעליך הראשון ורמי בר חמא הוה:

אמר שמואל וכולן - הנשים שנבעלו:

צריכות להמתין - מלהנשא שלשה חדשים אחר ביאתן חוץ מגיורת ומשוחררת קטנה ואע"ג דסתם עובד' כוכבים ושפחה זונות הן לא גזרו רבנן בקטנה להמתין אחר טבילת גיורת ומשוחררת כלום. ומדקאמר שמואל חוץ מגיורת קטנה מכלל דכולן דקאמר אקטנות נמי קאי דקטנה בת ישראל צריכה להמתין ואע"ג דלאו בת בנים היא ואין כאן הבחנה בין זרעו של ראשון לזרעו של שני גזור בה רבנן משום גדולה:

ובמאי - נפקא מבעלה קמא:

אי במיאון האמר שמואל דלא בעיא - אמתוני דליכא למיגזר משום גדולה דאין גדולה יוצאת במיאון: