יבמות

שמגרשה בגט - ואינה צריכה חליצה ואם רצה להחזיר מחזירה ולא אמרינן מצוה רמיא רחמנא עליה ועבדה ומהשתא תיקו עליה באיסור אשת אח:

לימא - עדיין יבומין הראשונים עליה ותיבעי חליצה:

שדי היתרא - למדרש ולקחה דלא תיבעי חליצה:

אהיתרא - היכא דכולה מילתא היתר כגון במייבם אשת אח:

ושדי איסורא - למדרש ויבמה עדיין יבומין עליה:

אאיסורא - היכא דאיכא צד איסור כמו באשת אחיו שלא היה בעולמו:

אחותו מאמו שנשאה אחיו מאביו - קודם לידתו של זה וכשנולד זה מצאה נשואה לאחיו תתייבם לו כשימות זה דהא מצאה בהיתר ייבום:

איסור אחותו לית ליה היתר - אבל איסור אשת אח אית ליה היתר כשאין לו בנים הילכך כשמת ראשון בלא בנים פקע איסורו לגבי שני ונשאה והשלישי מכח שני בא:

מתני' לא חולצת ולא מתייבמת - צרתה וכ"ש היא:

איסור מצוה - מפרש להו ואזיל:

לשון מצוה וקדושה מפרש בגמרא:

אחותה - של ערוה כשהיא יבמתה כגון שנפלו שתי אחיות משני אחין האחת אסורה משום ערוה כגון שהיא כלתו או חמותו:

או חולצת או מתייבמת - אחות הערוה דלא פגע באחות זקוקתו משום דערוה לאו זקוקתו היא:

שניות - שניות לעריות שגזרו סופרים עליהם ובגמ' מפרש לה:

אלמנה לכ"ג - שמת אחיו ההדיוט ונפלה אלמנתו לפניו:

גרושה וחלוצה לכהן הדיוט - שעבר אחיו המת ונשא חלוצה וגרושה וכשמת צריכה חליצה שהרי תופסים לו בה קידושין דקידושין תופסים בחייבי לאוין אבל יבומי לא שהרי אסורה לו לזה שהוא כהן ואפטורי בולא כלום לא דלא אלים לאו למיפטרה דילפי' מאחות אשה בפ"ק (דף ג:):

גמ' לאיתויי צרת אילונית כרב אסי - בפ"ק (דף יב.) דלא חולצת ולא מתייבמת דערוה קרינן בה באילונית דמיעטה קרא מאשר תלד וקיימא עליה באיסור אשת אח הילכך צרתה צרת ערוה:

אלה המצות - בסוף ספר תורת כהנים ומשמע דאכול' ספרא קאי וכל אזהרת כהנים התם כתיבא:

קדש עצמך - לעמוד ולהזהר:

אף במותר לך - להוסיף עליהם שניות המותר לך על העריות כדי שלא תבא לידי עריות האסורות מן התורה:

קפסיק ותני - אלמנה לכ"ג לא שנא נפלה לפניו מן הנשואין דהיינו תרתי לגריעותא חדא דאלמנה היא ואיכא לאו דאלמנה לא יקח ועוד דבעולה היא ואיכא איסור עשה לגביה דכתיב אשה בבתוליה יקח ולא בעולה ולאו הבא מכלל עשה עשה:

ולא שנא - נפלה לפניו מן האירוסין ועודה בתולה דליכא אלא לאו דאלמנה:

יבא עשה - דיבמה יבא עליה:

ועלתה השערה מצי למכתב - דהא כתיב ברישא דקרא לקחת את יבמתו מה ת"ל יבמתו:

יש לך יבמה כו' - דאם כתב ולא יחפוץ האיש לקחת את יבמתו ועלתה השערה הוה משמע דההיא דקרינא ביה לקחת הוא דקא מצרכה רחמנא ועלתה השערה לחלוץ אבל חייבי לאוין דלא קרינן בהו לקחת לא קרינן בה ועלתה להכי הדר כתב יבמתו למימר דיש לך יבמה אחרת שעולה השערה לחלוץ ואע"ג דלא כתיב בה לקחת שאין עולה לייבום:

אימא חייבי כריתות - נמי לילף מהכא דליבעי חליצה ואמאי פטרינן לגמרי: