יבמות

הלכתא צרת אילונית מותרת - ואע"ג דהכיר בה אחיו וקיימא והויא אשתו לא מיתסרא צרתה משום צרת הבת דכי אסר רחמנא צרת ערוה במקום מצוה הוא דאסרה והא כיון דאילונית היא דבלאו ערוה נמי לא חזיא לייבום הוי צרתה צרת ערוה שלא במקום מצוה וכך מפורש בהלכות גדולות:

צרת ממאנת - ביבם:

מחזיר גרושתו - משנישאת:

משמשות במוך - מותרות לתת מוך במקום תשמיש כשהן משמשות כדי שלא יתעברו:

סנדל - ולד שאין לו צורת פנים וקיימא לן במסכת נדה (דף כה:) אין סנדל שאין עמו ולד משל לאדם שסטר את חבירו והחזיר צורתו לאחוריו דכשהיא מעוברת וחוזרת ומתעברת דוחק האחד את חבירו ופוחת צורתו:

שמא תגמול את בנה - אם תתעבר תהא צריכה לגמול את בנה מלהניק. כמו ויגמל (בראשית כא) לשון הבדלה:

ואיזו היא - הראויה להתעבר ולמות:

מבת י"א שנה כו' - פחות מי"א ודאי לא תתעבר ויותר מי"ב אם תתעבר לא תמות:

משמשות - בלא מוך כדרכן והולכות:

ומדקאמר שמא תמות - ולא קאמר ותמות דאז הוי משמע שאם תתעבר תמות ודאי:

מצינו חמותו ממאנת - כגון שילדה בקטנות בתוך זמן האמור למעלה בשנת י"ב שנתעברה ולא מתה וקדש אדם את בתה ונמצאת זאת חמותו קטנה וראויה למאן עד י"ב שנה:

קודם הזמן הזה - האמור למעלה קודם י"א:

אחר הזמן הזה - אחר י"ב:

שכבר ילדו - ומדתלי טעמא בולד מכלל דקטנה היא דאי לאו קטנה היא ליתני שכבר גדלו:

הרי הן כסימנים - הלכך אין לך יולדת ממאנת אפי' היא קטנה:

ואפי' לר"י דאמר - במסכת נדה אף משהביאה שתי שערות ממאנת עד שירבה השחור שיהיו שם שערות הרבה: