יבמות

לאינסובי לצרה בעלמא מקמי דידה - האשה שהלכה למדינת הים עם בעלה ובאה ואמרה מת בעלי והיתה לה כאן צרה אם זו תנשא בעדותה של זו קודם שתנשא היא:

הואיל והותרה היא - אלמא משעת היתר דידה שרינן לצרתה ואע"ג דעדיין היא לא ניסת:

ליחוש דלמא בגיטא אתאי - אי טעמא דר"א לאו משום דצרה מעידה לחברתה הוא אלא משום דלא מקלקלא נפשה ניחוש דלמא הא בגיטא אתאי והחביאה גיטה ואמרה מת בעלי וכדי שתנשא גם צרתה ואיהי לא מקלקלא דבשלמא במתני' היכא דנתייבמו ליכא למימר הכי דאי נמי בגיטא אתאי איקלקלא שנשאת לאחי בעלה אבל לשוק ליחוש:

דאינסיב לכהן - דאי אתי בעלה ומיבעי לה לאחוויי גיטא מיפסלא אכהן ונפקא:

מתני' אין מעידים - על האיש שמת אא"כ ראוהו מת בפרצוף פניו עם חוטמו שיכולין להכירו שזהו אבל לא ראוהו בפרצוף או שניטל חוטמו אין מעידין עליו להשיא את אשתו שמא אין הוא:

ואפי' ראוהו מגוייד - לשון גודו אילנא (דניאל ד׳:י״א) מנותח ומלא פצעים וחבורות חרב:

או צלוב - על הצליבה או חיה דורסתו ואוכלת בו:

אין מעידין - עד שיראו שתצא נפשו:

ואין מעידים אלא עד ג' ימים - אם ראוהו בתוך ג' ימים למיתתו מעידין עליו אבל אם לא ראוהו עד לאחר ג' ימים חיישינן שמא נשתנו מראית פניו ואין זה שהם סבורים:

רבי יהודה בן בבא אומר לא כל האדם כו' - יש לך אדם שממהר להנפח משאר אדם כגון אדם שמן ויש לך מקום שחמה נוגעת בו יותר ואדם מת ממהר להסריח ולהשתנות ויש לך שעה שהעולם חם והמת ממהר להסריח. ובגמ' בעי לחומרא פליג או לקולא פליג:

גמ' פדחת - מצח:

הכרת פניהם ענתה בם - העידה בם. אלמא אין עדות בשאר הגוף אלא בהיכר פנים:

קירא - שעוה:

דבק בבלייתא - הדביקה במעט מטלית בלויה:

בלייתא - בגד בלוי:

באפותיה - במצחו:

מצאו קשור - המביא גט לאשה ואבד הימנו:

בין כליו - בין כלי ביתו ומכיר את הכיס ואת הטבעת שהן שלו כשר ולא חיישינן דלמא האי כיס והאי טבעת דאיניש אחרינא הוה והאי גט אחר הוא. אלמא סמכינן אסימנא דאית ליה בכיס ובארנקי ואפי' למישרי איסור אשת איש דאורייתא אלמא סימנין דאורייתא:

שומא - ורוא"ה:

סימנין דאורייתא - אף השמלה בכלל היתה כו' בפ' ואלו מציאות (ב"מ דף כז.):

בן גילו - שנולד בפרק אחד ובמזל אחד ור"א בן מהבאי סבר אין שומא מצויה בבן גילו:

להשתנות - ממראה:

סימנין דרבנן - ולא דריש אף השמלה לסימן אלא לתובעין דהתם פלוגתא היא: