תמורה

ציפוייהן - אם סיככה עליו שום דבר לאחר שנתנו לה מותר הציפוי לבא לבית לעשות ריקועין למזבח דהתורה לא אסרה אלא גם שניהן ולא ציפוייהן:

נעבד שציפוייהן אסור - דכתיב לא תחמוד כסף וזהב עליהם וגו':

נעבד שעשאוהו עבודת כוכבים אינו דין שיהא הוא אסור לגבוה - נהי דלהדיוט לא מיתסר דאין בעלי חיים אסורין כדאמרן טעמא לקמן אבל לגבוה מיהא אסור הואיל וציפויין אסור אפי' בהנאה להדיוט וקרא למה לי:

או חילוף - אי לא כתיב קרא איכא לחלופי דינא:

נעבד שהוא מותר - דלא אשכחן דאסור:

הכי קאמר א"כ ביטלת לא תחמוד כו' - הלכך ליכא למימר או חילוף הואיל ומדינא אתיא דאסור נעבד לגבוה לא צריך קרא דקאמר:

אני אקיימנו כו' - הלכך איכא למימר או חילוף והואיל והוא מותר אפילו לגבוה ציפויין מותר:

ת"ל מן הבקר ולא כל הבקר להוציא את הנעבד - דאסור לגבוה וכיון דאסור לגבוה ציפויין אסור אף להדיוט דקרינא ביה לא תחמוד וגו':

בית גליא - לשון גובה (ל"א) בית כלייא כמו כלוא כליון. ל"א בית כריא בית הכסא לשון כרו שוחה (ירמיהו יח):

מעניינא דקרא - דאשכחן דברובע נסיב קרא בהמה ובדבר עבודת כוכבים נסיב לשון בקר:

מוקצה - שהקצוהו לצורך תקרובת עבודת כוכבים:

את הנוגח - שהמית את האדם בעד אחד דלא מיסתקיל:

אם נאמר רובע - דאסור להקרבה והלא שניהם שוין דאם היו ב' עדים בדבר שניהם נסקלין:

נוגח - לא עשה בו אונס כרצון לענין סקילה דתנן (ב"ק דף לט.) שור האיצטדין אינו חייב סקילה שנאמר שור כי יגח ולא שיגיחוהו אחרים:

משלם עליו את הכופר - אע"פ שהשור נסקל:

והאי תנא מייתי מהכא - דרובע ונרבע אסורין לגבוה:

שרוע וקלוט ל"ג:

שהן אסורין - להקרבה:

רובע ונרבע דבר ערוה. מוקצה ונעבד דבר עבודת כוכבים:

מזוהם - שמוציא זיעה ומסריח:

מן הכבשים וגו' - קרא אחרינא אם מן הצאן קרבנו מן הכבשים או מן העזים לעולה:

לשבעה שנים - שהוקצה עד לז' שנים ובסוף ז' שנים יקריבוהו לעבודת כוכבים דהכי הוי מוקצה:

ופר בן שבע שנים - שפיטמוהו שבע שנים אלמא הכי אורחייהו למעבד:

נעבד נמי הוה - לא ידענא מהיכן נפקא:

ל"א אין איסור מוקצה אלא ז' שנים - ומז' שנים ואילך לא הוי מוקצה דתו לא מקרבי ליה דכתיב ופר שני שבע שנים אלמא דמשום דחלפין עליה ז' שנים אישתרי:

לעולם עבדוהו - אלא מההוא לא גמרי מידי דחידוש הוא:

חוץ - שחוטי חוץ:

ובלילה הקריב - דהכי כתיב ויעש לילה: