תענית

למימרינהו לתרוייהו – ברוך אתה ברוב ההודאות במרבית ההודאות האל של כל ההודאות משמע ומתחלה היה משמע רוב ממש ולא מרובות וכמו כן בישתבח אל מלך גדול בתשבחות אל ההודאות. מפי רבי:

רשעי עובדי כוכבים אינן חיין כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה (ישעיהו ס״ו:כ״ד):

ופליגא דרב יוסף – דאיהו אמר כתחיית המתים ולא יותר שבה חיים בני אדם שהתבואה גדילה בו:

כמטר לקחי – השוה לקח למטר:

יערף – כמו אף שמיו יערפו טל (דברים ל״ג:כ״ח) ושחקים ירעפו טל (משלי ג׳:כ׳) שהיא מרבה הפירות:

כתיב תזל כטל – דמשמע נחת:

ערפיהו כמטר – הרגהו:

לשמה – משום כאשר צוני ה' אלהי ולא כדי להקרות רבי:

לא יכילנא – למיגמר:

וכי אדם עץ השדה – אלא מקיש אדם לעץ השדה מה עץ השדה אם עץ מאכל הוא ממנו תאכל ואותו לא תכרות כך תלמידי חכמים אם הגון הוא ממנו תאכל למוד הימנו ואם לאו אותו תשחית סור מעליו:

ברזל בברזל יחד – ואיש יחד פני רעהו מה ברזל זה אחד מחדד את חבירו כגון סכין על גבי חבירתה:

אינה דולקת יחידי – עץ אחד אינה דולקת אלא ב' או ג' ביחד:

יחידי – בלא חבר שיחדדנו:

שמוסיפין טפשות דכתיב נואלנו – אשר נואלנו מתרגם דאיטפשנא:

שחוטאין – דכתיב נואלו גבי חטאנו:

ואיבעית אימא מהכא נואלו שרי צוען וגו' והתעו את מצרים – ותועה היינו חוטא:

תורה כעץ – דכתיב עץ חיים היא למחזיקים בה כשמדליק את האור מצית את העצים דקין תחלה:

קטנים מחדדין – ששואלין כל שעה:

התיו – משמע להוליך לו מים:

וכתיב לכו למים – ילך הוא עצמו:

אם תלמיד (חכם) הגון – שרוצה ללמוד ממך מצוה לרב לילך אצלו במקומו:

ואם לאו – ילך הוא אצל הרב:

יפוצו מעינותיך חוצה – אם הגון הוא אמור לו סתרי תורה:

ואם לאו יהיו לך לבדך – ואין לזרים אתך:

שלשה משקים הללו – מים יין וחלב זו התורה שאינו נותן בה כלום ויודעה ולומדה:

בפחות שבכלים – במאני דפחרא:

במאני דפחרא – בדרך שחוק אמר ומרמז מה את אומרת לי והלא אביך נותן יין בכלים מכוערין של חרס:

ואלא במאי נירמיה – אם לא בשל חרס הא כולי עבדי הכי:

ותקיף – החמיץ:

כי היכי דאמרה לי – אי חכמה מפוארה בכלי מכוער הכי אמרי לה דיין משתמר בכלי מכוער אף התורה מתקיימת בי יותר משאילו הייתי נאה: