תענית

כרבי הא רבנן מיסר אסרי – אפילו שלא בזמן ביאה:

ומשני מאי טעמא כו' והכא כו' – מאי טעמא תירוצא הוא כלומר דטעמא מאי גזור רבנן ביין שמא יבנה כו' אבל גבי פרועי ראש לא גזרו דאפשר דמסתפר מיד והדר עייל לבית המקדש לעבודה:

דרך מיל ושינה כל שהוא כו':

ושינה משכרתו – והאי שינוי איכא בהך מיהא:

שתוי יין דמחלי עבודה – דכתיב יין ושכר אל תשת וסמיך ליה ולהבדיל בין הקדש ובין החול בין עבודה קדושה למחולל' דאי עביד עבודה שתוי יין חילל:

פרועי ראש – דלא כתיב ביה חלל דלא נראה חילול:

ואילו שבמיתה – בידי שמים במסכת סנהדרין באלו הן הנשרפין (דף פג.):

שתויי יין – במיתה דכתיב יין ושכר אל תשת בבואכם אל אהל מועד ולא תמותו דהיינו מיתה בידי שמים מדלא כתיב יומת ואמר בשלמא כו':

ה"ג ומינה מה שתויי יין מחלי עבודה אף פרועי ראש מחלי עבודה – קשיא לא גרס:

מחלי עבודה – חולין היא כל עבודתו שעבד:

אף פרועי ראש – עבודתם מחוללת דלכל מילי איתקוש ותיובתא דרב אשי דאמר פרועי ראש לא מחלי עבודה:

דרב חסדא – בפרק שני דזבחים וקא בעי התם כהן ערל שמתו אחיו מחמת מילה מהו ואמר רב חסדא כו' ערל לב וערל בשר:

הלכתא גמירי לה – מסיני:

כי גמירי הלכה למיתה – לאחולי עבודה לא גמירי:

דלא להתענאה בהון – שכולן אסורין בתענית ומקצתהון שיש בהן קצת חמורין כ"כ שבהספד נמי אסורין:

מריש ירחא דניסן עד תמניא ביה – דכל שמונה ימים נשאו ונתנו בדבר עד שנצחו את הצדוקין ועשו אותם יום טוב ודבר זה מפורש במנחות בפרק רבי ישמעאל ובמגילת תענית המצויה אצלנו:

מריש ירחא דניסן ועד תמניא ביה איתוקם תמידא דלא למיספד – שהיו הצדוקים אומרים יחיד מתנדב ומביא תמיד מאי דרוש את הכבש אחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערביים מאי אהדרו להו את קרבני לחמי לאשי תשמרו להקריב לשון רבים הוא שיהו כולן באין מתרומת הלשכה:

איתוקם תמידא ואיתותב חגא דשבועיא – בענינים רבים חלקו בייתוסין עם חכמים ומפורשין במנחות ובמגילת תענית [פ"א] וה"ג התם בפ' ר' ישמעאל (מנחות ס"ה.) ת"ר אלין יומיא דלא להתענאה בהון ומקצתהון דלא למיספד בהון מריש ירחא דניסן עד תמניא ביה איתוקם תמידא דלא למיספד ומתמניא ביה עד סוף מועדא איתותב חגא דשבועיא דלא למיספד:

איתוקם תמידא דלא למיספד – גרסינן ולא גרסינן להתענאה כדמוכח בסמוך דקתני לא נצרכה אלא לאסור את שלפניו ואי גרסינן להתענאה א"כ היינו רבי יוסי דאמר לפניו אסור והא ליכא למימר דרבי יוסי היא דקא פריך כמאן כרבי יוסי בתמיהה מכלל דכרבנן פסיקא ליה:

מתמניא ביה כו' עד דלא למיספד – שהיו בייתוסים אומרים עצרת אחר השבת הוא שהעומר מתחיל אחד בשבת שנאמר וספרתם לכם ממחרת השבת ניטפל להן רבן יוחנן בן זכאי וא"ל שוטים מניין לכם ולא היה אדם שהחזירו דבר חוץ מזקן אחד שהיה מפטפט כנגדו ואמר משה רבינו אוהב ישראל היה ויודע שעצרת יום אחד הוא עמד ותיקנה אחר שבת כדי שיהיו מתענגים שני ימים וכו' ודחו אותן והלכו להן בייתוסים מכח הפסוקין על כרחן וחזרו בהן (ע"כ הג'):

חגא דשבועיא דלא למיספד – במגילת תענית [פ"א] מפרש מאי איתוקם:

ור"ח יו"ט הוא – דכתיב קרא עלי מועד והוי ראש חודש אב בהאי מסכתא לקמן(כט.):

עד סוף מועדא – פסח: