סוטה

איתן מושבך ושים בסלע קנך - אלמא איתן הוא סלע:

מוסדי ארץ - הם הרים וכל הר של אבנים הוא:

שהוא ישן - ולא שהובא קרקעיתו מחדש מקרקע אחריתי:

גוי מעולם הוא - היינו ישן:

מחטאת עוף - דכתיב בה ממול ערפו (ויקרא ה):

כולי עלמא לא פליגי - דהא כתיב ולא יזרע משמע להבא מדלא כתיב ואשר לא יזרע דלהוי משמע לשעבר:

מי כתיב ולא יעבד - אי הוה כתיב אל נחל איתן ולא יעבד בו הוה משמע להבא אבל השתא דכתיב לא יעבד משמע לשעבר דאשר לאו לשון צואה הוא:

אשר לשעבר משמע - אע"ג דלא יעבד להבא משמע הני מילי בלאו אשר אבל השתא דכתיב אשר על כרחיך מוכח עלה דלשעבר הוא:

רבויא הוא - לא בא אלא לרבות כל עבודות כדלקמן דלא תדרשיה בכלל ופרט:

כופין ללויה - כופין את מי שאינו רוצה ללוות את חבירו לדרך שילוהו:

ויקרא שמה לוז - סיפיה דקרא היא שמה עד היום הזה ומיניה יליף דלא נתבלבלה ולא חרבה כדאמרינן כל מקום שנאמר עד היום הזה לעולם ולעולמי עולמים הוא:

ולזרעו - כדאמרינן שאין מלאך המות שולט בהם:

שלא דבר בפיו - דלא כתיב אלא ויראם באצבעו או בעקמימות שפתים כדלקמן:

שליוהו פרעה - כדכתיב ויצו עליו פרעה אנשים וישלחו אותו:

אינו ניזוק - אותו היוצא לדרך:

עד עיבורה של עיר - שהוא יוצא ממנה והוא בבית החיצון שבתוך שבעים אמה ושירים לבתי העיר:

בי ציניתא דבבל - מקום הוא ובו דקלים הרבה כמו ציני הר הברזל (סוכה דף כט:):

לא נתיישב - והיינו לא ישב אדם שם לא גזר אדם הראשון יישוב שם והיינו דאמרי אינשי איתנהו משני אדם הראשון שגזר עליו אדם הראשון יישוב דקלים ולא יישוב אחר:

שהקרחת עלינו את המקום - שכשהיו המים הרעים היתה פרנסתינו להביא מים ולמכור:

מקטני אמנה - שהיו דואגים שפסקה פרנסתם בשביל שנתרפאו המים:

ודלמא - קטנים ממש הוו ועל שם מקומם נקראו נערים שהיו מן נעורן:

הכא מפרש מקומן - יריחו: