שבועות

ועל הזקן שתים - מכל צד ב' צדעים לפי שהלחי רחב כנגד הצדעים ויש לכל דבר רחב קצה לשני צדדין בראשו:

וא' מלמטה - בסנטר שהלחיים מחוברין שם והעצם קצר מלמטה בסנטר שקורין מונטו"ן בלע"ז:

חדא - אזהרה:

דמיחייב עליה תרתי - היינו דומיא דשתים שהן ארבע:

לכולהו - כל ב' שהן ד' שמצא שנאם כאן:

ודמיין להדדי בקרבן עולה ויורד - בהא דמיין להדדי ששתיהן עולה ויורד:

ומפרש ידיעות - דקתני את שיש בה ידיעה וכו' ופריש כולה מתני' מילי דידיעות טומאה ושבקינהו למלתא דשבועות:

דזוטרין מילייהו - שני פרקים אלו הראשונים:

שרי להו - מתיר אותן כלומר מתיר התנא עצמו מהן ונפטר מהן תחלה:

שבועות שתים וכו' - פרישית לכוליה במתני':

ידיעות טומאת קדש - שנעלמה ממנו טומאה ואכל קדש:

וידיעות טומאה דמקדש - ידיעות שנעלמה ממנו ידיעת טומאה ונכנס למקדש:

ידיעת קדש - שנעלמה ממנו ידיעת קדש וסבור שאין זה קדש ומתחלה ידע:

הוצאה דעני - העומד בחוץ:

והוצאה דבעל הבית - העומד בפנים:

שאת ובהרת - אבל ספחת אינו שם נגע אלא שם תולדה כדמפרש לקמן (שבועות דף ו.) בפרקין:

אינו חייב - קרבן:

אלא על העתיד - דדייק להרע או להיטיב לקמן בפ"ג:

ואי רבי עקיבא האמר כו' - במתניתין בפרק שני ומתניתין קתני שהן ארבע: