שבועות

אי נמי לשודא דדייני - יש דין שאינו תלוי בראיית עדים ולא בשבועה אלא במה שלב הדיינים נוטה לזכות ולחייב כגון הנך דכתובות (דף פה:) ההוא דאמר להו נכסיי לטוביה ואתו שני טובייה ואמרינן התם שודא דדייני למי שהדיין רואה שהוא ראוי לתת לו מתנה אי נמי לשני שטרות של מכר שנכתבו ביום אחד ואין ידוע למי מסר המוכר שטרו תחלה אמרינן שודא דדייני אף כאן כך שלח לי אם הדין תלוי בשודא דדייני זה ראוי לזכותו שחכם וצדיק הוא שודא לשון השלכה כדמתרגמינן ירה בים שדי בימא (שמות ט״ו:ד׳):

מחלוקת - ר' יהודה וחכמים:

דביתהו דרב הונא - משמת רב הונא:

אפרח עלי בר אווזא - ואעמוד ולא יבין זה שבשבילה עמדתי אלא מפני האווז הפורח ובא עלי:

(דיינים - ס"א כלומר תמיה על זה מה דהוה עביד רב נחמן ואומר זה לא דבר):

הדיינין בישיבה - והבא לחלוק כבוד היכי עביד דקאים:

ומשני דיתיב וכו' - כלומר לא עומד ולא יושב אלא כאדם שיתיר רצועה מן הסנדל:

בטש - בעט:

דלא מיפייס מינאי - לא עשיתי לו טובה ואינו אוהבי:

לא ליקדום וליתיב - לפני הדיין קודם שיבא בעל דינו ואפי' יושב ושותק:

דמיחזי כמאן דמסדר ליה - טענתיה וגורם שיחשדוהו במטעים דבריו לדיין ועובר בלא תשא שמע שוא כדלקמן:

קבע עידניה - שהדיין רבו ויש לו קביעות ללמוד:

שאין דרכו ליטול - אם היה שלו:

הרי זה לא יטול - אינו מוזהר עליו בלא תוכל להתעלם שנאמר והתעלמת פעמים שאתה מתעלם (ב"מ דף ל.):

אבל באיסורא - כגון אשה הבאה לפני חכם להתירה לינשא ותלמיד זה יודע שבעלה חי אין חכמה חשוב לנגד ה':

האי עשה - ועמדו:

והאי עשה - את ה' אלהיך תירא לרבות תלמידי חכמים (ב"ק דף מא:):

לא יעשה סניגרון לדבריו - אם דן דין ולבו נוקפו לומר שהוא טועה לא יחזיק דבריו להביא ראיות להעמידם שהוא בוש לחזור אלא לכל צדדים יחזור להוציא דין לאמיתו:

שלא ישב תלמיד בור לפניו - לישא וליתן בדין עמו שלא יטעהו:

שלא יצטרף עמו - ואע"פ שהעדות אמת:

מדבר שקר - שגורם לפסוק דין על פי שנים עדים ואין כאן אלא עד אחד:

שהוא מרומה - שלמד מתוך דברי עדים שאין עדותם אמת: