שבועות

דקדושת דמים - אין בה אלא קדושת דמים שלקחה מתרומת הלשכה אבל בכלי לא קדשה דתקדש קדושת הגוף דמכתשת שנשחקה בה לאו כלי שרת היא:

בטבול יום - אם נגע בה:

המנחות - מנחת יחיד:

מועלין בהן משהוקדשו - דקדושת דמים בת מעילה היא:

קדשו בכלי - הביא לעזרה ונתנה בכלי שרת:

הוכשרה - נגמרה קדושתה ליפסל בטבול יום וכל לשון הכשר לשון תיקון שמתקנו ומזמינו לכך:

הקומץ - של מנחת יחיד:

והלבונה - של מנחת יחיד:

ומנחת כהנים - שהיא כליל ואינה נקמצת:

ומנחת כהן משוח - חביתי כהן גדול שבכל יום מחציתה בבוקר ומחציתה בערב:

ומנחת נסכים - הבאה עם הבהמה שלשה עשרונים לפר ושני עשרונים לאיל ועשרון לכבש והן כולן כליל:

קדשו בכלי כו' - והך דפליג לה בתרתי בבי הך והך דלעיל דהמנחות מועלין בהן כו' משום דבסיפא יש חילוק ביניהם במילי אחרניתא במסכת מעילה דבההיא דלעיל לא קתני וחייבין עליה משום פיגול ונותר וטמא בקדושת כלי עד שיקרב הקומץ ובהנך שכולן כליל קתני בקדושת כלי דידהו וחייבין עליהם משום נותר ומשום טמא קתני מיהא קטורת וקתני קדשו בכלי וע"כ מתניתין לעיל גבי קדושת מכתשת תנא נפסלת בטבול יום ולא תנא לינה והכא תנא לינה ש"מ קדושת כלי דהכא לאו מכתשת היא אלא כלי שבשעת הקטרה דומיא דקומץ ולבונה ושאר השנויים כאן עמה אלמא מכתשת לא מקדשא ליה קדושת הגוף:

הואיל וצורתה - אינה משנה את מראיתה הלכך אע"ג דקדושת הגוף היא לא מיפסלא בלינה ומיהו משקדשה בכלי ליקרב גזור בה רבנן פסול לינה דלמא אתי לאכשורי בשאר המתקדשים בכלי:

מכל מקום קשיא קדושה שבהן להיכן הלכה - בין בתמידין בין בקטורת:

לב ב"ד מתנה עליהם - בשעת לקיחה דלא ליקדשו קדושת הגוף אלא הצריכין לשנה וכל מידי דציבור נותנין ב"ד לב:

והא מר הוא דאמר - במסכת תמורה:

הקדיש זכר לדמיו - הקדיש איל לדמיו:

קדוש קדושת הגוף - ואינו נמכר מאחר שהקדישו והוא עצמו ראוי להקרבה אינו יוצא מידי מזבח והכא נמי למאי מהני תנאה דלב ב"ד כי אמרי' נמי יהו לדמיהן קדשי להו לגופייהו:

הא דאמר לדמי עולה - כי אמרי אנא קדוש קדושת הגוף היכא דאמר יהא להביא בדמיו עולה דכיון דאיהו חזי להכי לא מזבנינן ליה אבל אמר יהא לדמי נסכים אף על גב דנסכים נמי למזבח וקדושתייהו דמיין להדדי כיון דלא להכי חזי מזדבן וכל שכן היכא דמתנו ב"ד שיהו לדמי מותר תרומה שהיא לרקועי פחים:

פר ושעיר של יוה"כ - שהן חטאות הפנימיות: